שאלה
לכבוד הרב חיים רטיג שלום רב,
שמי .. ואני בן 20.
אני עכשיו מצוי בקונפליקט קשה.
מצד אחד, הורי מאוד דואגים לי, ומצד שני עומדת עצמאותי.
ההורים שלי מבקשים לחדור לתוך פרטיותי בכל מיני שאלות ואני מנסה לא להכיר בדאגות שלהם כדי לא להכנס למשחק הזה שמבחינתם אחד הכללים בו הוא שאני חייב את עזרתם כמו אינפוזיה לחבל הטבור.
מבחינתי עצם זה שאינני מכיר בדאגותיהם זה הדבר היחיד שיכול לאפשר לי פרטיות ומכאן גם עצמאות.
מבחינתי מדובר על הגנה עצמית. אני חייב להיות כאילו אכזרי לגבי דאגותיה של אימי כדי לא להכנס למשחק שלה.
אני לא בטוח, אבל נראה לי שככה אני גם גורם לה לראות אותי כאדם בוגר וממילא פחות לדאוג לי בסופו של דבר.
למה הדבר דומה? למצוות שילוח הקן.
מצד אחד המעשה נראה אכזרי, אך מצד שני רק ככה האם תשתחרר מדאגותיה ותשחרר גם את הביצים שהיא רובצת עליהם. רובצת פשוטו כמשמעו. רובצת.
מצד אחד, אני חייב לנתק את ה"כבלים" של אמא שלי ממני באכזריות ומצד שני אלו הרחמים הכי גדולים עליה כי רק כך אני יכול להפגין כלפיה שאני בוגר. מצד אחד "עד קן ציפור יגיעו רחמיך" ומצד שני אני עושה זאת במנטליות של גזירת מלך ללא רחם.
רציתי לדעת האם יש איסור כיבוד אב ואם במה שאני עושה ואם כן- למה אין מדובר כאן בהגנה עצמית ומעשים מחושבים לתווך הארוך שיביאו ברכה גם להורים וגם לי.
בתודה,
..
תשובה
שלום
הרב רטיג העביר את שאלתך אלי ולכן אני עונה.
אתה צודק באופן כללי, אך גם בגיבוש הזהות והעצמאות שלך הבאה לפעמים על חשבון הציות להורים, יש לשמור על לשון נקיה ומכובדת, ולירוא מההורים פשוטו כמשמעו, בסגנון דיבור וביחס נפשי של מורא מאדם גדול שגידל אותך.
למעשה, מותר שלא לציית להורים ולבחור את בחירותיך אך בזהירות וכבוד רב.
כל טוב