כיבוד אחים

ראשית את צודקת שלדברים אלו לא צריך ראיות והוכחות, אלו דברים השייכים לדרך ארץ ומוסר טבעי הקודמים לתורה. ודאי שהתורה שדרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום מכוונת את האדם להרבות שלום בעולם ובפרט בתוך משפחתו, והמקורות לזה רבים הם. אך גם בהלכה יש יסוד לכבוד המשפחה מלבד ההורים ואשריך שתחושתך הטבעית קלעה לדרכה של תורה. במסכת כתובות (קג ע"א) מביאים חז"ל ברייתא, הדורשת את הפסוק "כבד את אביך ואת אימך":
"כבד את אביך ואת אמך, 'את אביך' - זו אשת אביך, 'ואת אמך' - זו בעל אמך, וי"ו יתירה - לרבות את אחיך הגדול!"
וכך פסק הרמב"ם בהלכות ממרים (ו, טו):
"ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו."
וכמוהו פסק השולחן ערוך (יו"ד רמ, כב)
"חייב אדם בכבוד אחיו הגדול, בין שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו. והרמ"א מוסיף על דבריו וכותב: "ואפילו הקטן הוא ת"ח וגדול בתורה יותר מן הגדול".
אמנם ישנם הסוברים שדווקא אח ולא אחות, וכן ישנם הסוברים שדווקא אח בכור, ולא כל אח הגדול ממנו. אך כאמור, אין אלו דברים מוסכמים אלא יש בהם מחלוקת.
וודאי שגיסך, הרוצה לקיים מצוות בדבקות רבה ומחמיר על עצמו, ראוי שיחמיר אף בדברים אלו של רבותינו ויכבד את אחיו הגדולים.
ולשאלתך אם יש תקווה - ודאי שישנה תקווה, אך כדאי להתנהג עימו במתינות ובזהירות, ולהתפלל הרבה על שלום המשפחה. אני חושב שאחד הדברים המרתיעים אותו מהקשר עם המשפחה, משופ שהוא מרגיש מאויים במקומו החדש וחושש שתפגעו בחינוך ילדיו או שתערערו את תפיסת עולמו. לכן נראה לי שהצעד הראשון לשלמות במשפחה ולהתקרבות מצידו הוא לשדר לו שאתם מכבדים אותו כמות שהוא ומוכנים להכיל אותו מתוך קבלה והבנה. לא להתווכח ולא לעקוץ, אלא להניח בצד את כל מה שמפריע לכם בתפיסת עולמו הנוכחית, ולהתייחס אליו כבן משפחה בלבד, בלי קליפות ותחפושות.
אני מאמין שיחס כזה הוא צעד ראשון לבנין אמון ולהחזרת השלמות המשפחתית.
אני ממליץ לעיין בתשובות נוספות הקרובות לנושא המופיעות באתר. בחלק מהן ראיתי הצעה לפנות לרב שלו. אני קצת פסימי לגבי דרך כזו, ונראה לי שהיא עלולה להזיק יותר מלהועיל, מכיוון שהוא ירגיש שמנסים לכפות עליו דברים בדרכים עקיפות, וזה יפגע באמון שלו במשפחה, שזהו הדבר העיקרי.

יהי שלום בחילך

שבת שלום

ידידיה