כיבוד אב ואם

בס"ד
השלום והברכה

השאלה הראשונה היא מהם הגבולות ההלכתיים לציות להורים?
שאלה זו נידונה הבלכה ואנסה במסגרת במה זו לתת דוגמאות שמפורשות בהלכה:
א) הלכה פשוטה שאם ההורים אומרים לילדיהם לעבור עבירה אסור לציית להם - "איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו" (ויקרא י"ט תעיינו שם במפרשים).
ב) כאשר הבן או הבת מבקשים להינשא וההורים מוחים ואינם מסכימים אומר במהרי"ק שאין לשמוע להורים וכך נפסק בשולחן ערוך, יורה דעה ר"מ ,כ"ה.
ג) כאשר הבן רוצה להתפלל במקום שבו הוא יכול לכוון את תפילתו טוב יותר או מקום שבו ילמד תורה טוב יותר והורין אינם מסכימים אין לשמוע להם.(שם)

הצד השווה בכל המקרים הללו שהילדים קבלו החלטה חיובית משמעותית ורוחנית ואין בסמכותם של ההורים למנוע מהילדים את הגשמת חלומם. לילדים יש עצמאות רוחנית להכריע בשאלות רוחניות הנוגעות להם או ביחס להקמת התא המשפחתי.
כמובן שיש לדבוק בהחלטה האישית, אבל יחד עם זאת לעשות כל מאמץ אפשרי לפייס את ההורים ולהבין לליבם.
אולם, בדברים אחרים שאינם רוחניים או ערכיים יש חובה לציית להורים.
חלק מגדר מורא הוא לא ליסתור את דברי האב. לכן חלק מן ההרחבה של מצוה זו היא לציית להורים גם כאשר הם אינם מבקשים דבר עבורם.
ועיינו בהרחבה על כך בתשובתו של הרב עובדיה יוסף יביע אומר חלק ו' אורח חיים סימן מ' באמצע התשובה.
למשל, אם קיים ויכוח בין ההורים לילידהם ביחס לטרמפים. ניתן להתווכח על מידת הסכנה בלקיחת טרמפים. אולם אם ההורים עומדים על דעתם יש לציית לדבריהם אעפ"י שיש כאן רק חובת ציות.
ניתן לדייק זאת מהעובדה שההלכה סבורה שבתחומים מסוימים אין לשמוע לעצתם של ההורים מכאן, שבאותם תחומי רשות שאינם חובה יש לשמוע לבקשתם ודרישתם.

ביחס להשפלה, כמובן שאין להורים להשפיל את ילדיהם.
במקרה זה ניתן לציין את לשון ההלכה ככתבה וכלשונה:

עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו והכוהו על ראשו וירקו לו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציווהו על כך".

נדמה לי שהלכה זו מנסחת חיוב טואטלי של הילדים להוריהם גם כאשר הבושה מכסה את פניהם.
ותמיד שתשכון אהבה ידידות שותפות והבנה בתוך הבית

בברכה
מאיר נהוראי