שאלה
שלום
רציתי לשאול שאלה :
קורה לי הרבה שאני לא מתפללת וזה לא בגלל שאני לא רוצה אלא זה בגלל שנורא קשה לי להתכוון אני איכשהו מאבדת את הריכוז באמצע וחושבת על דברים אחרים ואז אני מחכה לתפילת 18 ששם אני הכי משתדלת ,יותר קל לי להתפלל כשאני מדברת עם ה' ולא דרך סידור ששם מכתיבים כביכול מה להגיד אני חושבת שזה ככה בגלל שאני לא ממש מבינה את המשמעות של המילים
אם אפשר בבקשה לעזור לי למצא דרך שאני יותר אתכון ולא רק מתפילה שלי
תודה רבה
תשובה
שלום רב
כוונה בתפילה (ובמצוות בכלל) הם אתגר לא פשוט. לא קל שכל מילה שיוצאת מהפה במהלך התפילה תהיה עם כוונה עמוקה. באמת, פירוש המילים הרבה פעמים גורמת לקושי הזה.
כדי לגשת לשאלה כמו שלך, צריך קודם כל לברר עניין עקרוני בנושא התפילה. התפילה קיימת בשל העובדה שאין לנו בית מקדש. אנו מתפללים בבית כנסת, המוגדר כ´מקדש מעט´, והתפילה באה במקום הקרבנות. היום כל שנותר לנו הוא להתפלל אל ה´ בשביל שישמע לתפילות שלנו ובשביל שנתקרב אליו ואל עבודתו ככל שניתן. חז"ל קבעו שהתפילה מוגדרת עבודה שבלב, וככזו באמת מפליא למה יש תפילות קבועות. אם מדובר בעבודה שמושפעת מהלב היה צורך שתהיה חובה אולי להתפלל פעם ביום - אבל במילים שיוצאים לאדם מהלב. אך לא כך נצטוונו. הסיבה לכך היא שהתפילה צריכה להוות חלק בלתי נפרד מהאדם. אדם שמצווה להתפלל 3 פעמים כל יום (ולבנות - כמה שהן חייבות), גורם לו הדבר להעלות את שיחו עם הקב"ה בכל חלקי היום. היהודי מתקשר עם הקב"ה כל הזמן.
אך ודאי שזה לא מבטל את הצורך בתפילה האישית. לכן בכל תפילה יש חלק שבו ניתן לבקש בקשות אישיות - ובכלל הבקשות האישיות הן מבורכות וחייבות להיות חלק מרכזי בתפילה של כל אחד.
ודאי שחלק חשוב זה לא מבטל את הצורך בתפילה שתוקנה ע"י חז"ל - כי היא מכניסה לתוך התפילה חלקים שלא בטוח שנמצאים כל הזמן במחשבותינו. נושאים כמו השבת בית המקדש, הצורך התקרבות אל הקב"ה, הצורך בהודאה לו, בקשת הסליחה והתשובה שלנו, הצורך הנפשי שלנו כעם לשלום. כל אלו ועוד לא תמיד היו נכללים בתפילה האישית-אינדבידואלית. לכן חשוב להכניס אותן כחלק ישיר ומרכזי של התפילה הקבועה.
מקווה שעזרתי לך לכוון את עצמך בדרך הנכונה לצורך עבודת ה´ ועבודה שבלב טובים יותר.
אריאל
(המשיב אינו רב)