כדי שיֵעשה - הלכות שבת

שלום וברכה!
א. הכלל "בכדי שיעשו" נועד לגרום למצב שאדם לא יבקש מגוי שיעשה עבורו מלאכה בשבת, שהרי אם הוא צריך להמתין עד "בכדי שיעשו" אין לו טעם בכך.(ואין כאן המקום להאריך בהלכות "אמירה לגוי והנאה ממעשיו") אם הגוי עשה מלאכה למען יהודי בשבת- אפילו לאנתבקש לכך על ידי היהודי, אם זו מלאכה דאורייתא לכולם אסורה עד בכדי שתעשה (אלא אם כן מדובר בדבר שמפורסם שנעשה בשבת לצורך יהודי מסוים- שאז אסור להנות ממנו לעולם, ויש מתירים, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על שיטתם להנות אחרי שעבר זמן שיעשו בו במוצ"ש), ואם היא מלאכה דרבנן למי שנעשתה עבורו אסור להנות עד בכדי שתעשה, ולשאר מותר אף בשבת.
ואם הנכרי עשה את המלאכה לצורך עצמו, וזו מלאכה שאין חשש שירבה בעשיית המלאכה לצורך ישראל (כמו הדלקת נר, שבהדלקה אחת נהנים כולם, ולא כמו קטיף של פירות שיש חשש שכאשר יראה שנהנה מכך הישראל- יקטוף יותר פירות) אז מותר לישראל הנות אף בתוך השבת, ואפילו במלאכה דאורייתא. (והכל מתבאר בשו"ע בסימנים שכ"ה, ש"ז ,רע"ו ועוד, וסיכום ראה שמנוחת אהבה חלק א' פרק י"ח)
ב. לרוב דעות הראשונים והפוסקים, למעט רש"י) הכלל "בכדי שיעשו" אינו חל על "מעשה שבת" שיהודי עשה, זאת משתי סברות- א. היהודי לא ישמע לו. ב. אין חשש שיהודי יבקש מיהודי לחלל עבורו שבת. (וההבדל בין הדעות יהיה ביחס למעשה שבת של חילוני, שלדעה הראשונה יהיה אסור ולדעה השניה יהיה מותר, ומקובל לפסוק להיתר)
ובמלאכות אלו הדינים כדלהלן:
במלאכה שנעשתה במזיד בין אם היא מדרבנן ובין מדאורייתא אסור לאחרים להנות עד מוצ"ש, (ואז מותר מיד) ולעושה המלאכה אסור להנות לעולם ממלאכה דאורייתא, ובמלאכה דרבנן מותר במוצ"ש.
במלאכה שנעשתה בשוגג- אם אסור מהתורה- מותר לעושה המלאכה ולאחרים במוצ"ש מיד, אבל בתוך השבת אסור, והגר"א מתיר לכולם אף בתוך השבת, ובשעת הדחק גדולה ניתן לסמוך על זה. ואם אסור מדרבנן- מותר לכולם להנות אף בשבת. (והכל מתבאר בשו"ע ומשנ"ב סימן שי"ח סעיף ב', ובביאור הלכה שם. ולסיכום והרחבה עיין במנוחת אהבה חלק א' פרק כה)
בברכה, ובהצלחה!
ישראל (המשיב אינו רב)