כבוד

שלום רב,

שאלת שאלה קשה.
כשהרמב"ם מדבר על הדרך בה אדם צריך להתנהג, הוא מדבר על שביל הזהב, על הדרך האמצעית בין שתי קצוות. שום קיצוניות אינה חיובית, לא למה שנראה כחיובי, ולא לצד השלילי. למשל, לא צריך להיות קמצן מידי, אבל גם לא טוב להיות פזרן מידי.
ישנן מידות שיש להתרחק בהן מן הקצה לקצה, ואחת מהן היא גובה לב. אבל לא עד כדי ביזוי עצמי.
בלבוש למשל, לא לצאת עם בגדים מפוארים אבל גם לא עם בגדים מלוכלכים ובלויי סחבות.
לפני שאת עושה משהו, תנסי לבדוק את עצמך מדוע את רוצה לעשות אותו. לעתים קרובות התבוננות מעמיקה במניעים שלנו מאפשרות לנו להבחין האם אנחנו פועלים מתוך גאווה או מתוך שמירה על כבוד עצמי רצוי.

גם גאווה לאומית, כשהיא מוגזמת ומובילה לביזוי האחר אינה רצויה. גם בה יכולות להיות הגזמות. אבל היא מותרת במידה והיא מדרבנות את היחיד להדבק בערכים של העם שלו. גאוות יחידה עוזרת לאנשים להשיג יעדים חיוביים שהיה להם קשה יותר להשיג מבלי תחושת הגאווה.
החוכמה היא להשתמש בתכונות שליליות (במקרה שלנו גאווה) למטרות חיוביות (השגת יעדים לאומיים).

כדאי לך לקרוא וללמוד הלכות דעות של הרמב"ם, במשנה תורה, ספר המדע.

בהצלחה

אלי כאהן
מדרשת הבנות עין הנצי"ב