ישיבת שבעה

ראשית, צר לי בצערך על סבתא, שהייתה בשבילך כסבתא לכל דבר, כמו סבתא ביולוגית.
אין חובה הלכתית לבן מאומץ לקיים את כל דיני ומנהגי האבלות על הוריו המאמצים, אך בהחלט ראוי שיבטא אבל במותם. כך הורה הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, וכך הורה הרב יעקב אריאל.
יותר מכך- קיים גם צורך נפשי לבטא את האבל על ההורים המאמצים, שהרי הקשר הנפשי איתם, היה עמוק בדיוק כמו בין בן להוריו הביולוגיים. ואם כך הוא, אזי ראוי, אם הוא מעוניין, שיישאר בביתו במהלך שבעת ימי האבל הראשונים, שלא יתגלח לא יסתפר ולא יתרחץ, כמו כל אבל, לא יחליף את בגדיו במהלך ה"שבעה" וכו'.
לגבי אמירת "קדיש" בוודאי ובוודאי שראוי שיאמר קדיש כמו כל בן על הוריו הביולוגיים. כן ראוי שישמור את המנהגים של יום השנה ("יארצייט") במהלך השנים, עד מאה ועשרים, וכן יאמר את הנוסח של הזכרת נשמות בבית הכנסת, במועדים (יום הכפורים, שמחת תורה וכו').