יצר הטוב.

הרמב"ם, בהלכות תשובה, פרק ה' הלכה ג', קובע כי "עמוד התורה", היינו- היסוד עליו נשענת התורה, ובלעדיו מאבדת את משמעותה- הוא הבחירה החפשית, היינו- החופש של כל אדם לבחור אם לנהוג בדרך הרצויה (שאותה התווה לנו הקב"ה בתורה) או לא.
מהם "גבולות" הבחירה החפשית? הבה נחשוב: האם יש לאדם התלבטות, והוא צריך לבחור בין שתיית מים לשתיית כלור (אקונומיקה)?
אני חושב שלא אטעה אם אומר, כי בנקודה זו אין מקום לשימוש בביטוי "בחירה חפשית", כי הבחירה איננה חפשית. כל אדם נורמלי (אני מדגיש: נורמלי) יבחר לשתות מים ולא אקונומיקה, כי המים מאפשרים המשך החיים, ואילו האקונומיקה- לא מאפשרים המשך החיים. כאשר ה"עונש" על מעשה, הוא ברור, ומיידי- לא פועלת ה"בחירה החפשית".
אם קיום מצוות התורה (ה"שמיעה בקול היצר הטוב") הייתה כל כך ברורה לאדם, ממש "בחושים", לא היתה לו כל התלבטות בין הרע והטוב, ו"עמוד התורה" לא היה קיים, ממילא- אין קיום לתורה. לכן, עשה הקב"ה כך, שה"יצר הרע" מאד מושך את האדם, כפי שאתה כתבת "הוא מתוחכם" הרבה יותר מן היצר הטוב. עכשיו- הבחירה היא "בחירה" אמיתית.
ומכאן יש, אני חושב, תשובה לשאלתך השניה: היצר הרע" איננו איזו שהיא דמות רחוקה, מחוץ לאדם, שמבקשת להכשילו. היצר הרע הינו חלק ממני, אשר מושך אותי לעשות דברים לא טובים. החברים שלי, שמושכים אותי לדברים לא טובים, אינם כח זר שמנסה למשוך אותי... זה אני, המתלבט...