שאלה
כמו כל שבוע ביום ראשון אני חזרה בישיבה התיכונית...לומד תורה מתחזק ובמך שבועיים שלמים ליבי שוקע יותר ויותר בעולמות התורה -כמו כן הנהגות שונת להווה ולעתיד...
וכמו לכל דבר גם לשבועיים האלו יש סוף ...רק שלצערי הוא מתרחש בביתי ...אותו המקום ממנו נשלחתי לישיבה. אני מגיע הבייתה לטלויזיה... למרק שמתחמם ביום שבת...לדחיה מלאה אלי עקב דברים שאני אומר כגון "אני רוצה לעשות הסדר שנה הבאה"... ובקיצור אני ממש אבל ממש לא מרגיש בבית!!! כיצד להתנהג לאור העובדות? לאור האוכל שלא כל כך כשר? לאור הזילזול במה שיצאתי?
בתודה מראש ובהערכה רבה...
תשובה
שלומות
חכמינו מלמדים אותנו שכל משבר שאנו נתקלים בו אמור להיות מקפצה למדרגה הבאה , אפשר להתיחס לקושי כאל קיר , כמו אל מחסום אבל אפשר להתייחס אל המחסום כמקפצה שאפשר לטפס עליה ולראות למרחקים .
ניתן להתייחס למציאות שלך כקיר , כמחסום - ההתקלות בקיר מביאה לכאב, לחבטה . הטיפוס על הקיר מביא לחיוך גדול מהמראה ומהנוף המתגלה מלמעלה.
אתה מוכרח להתייחס לקשיים הללו במקום כאל קיר כאל מקפצה .
הם מאפשרים לך לראות את עצמך טוב יותר , מתוך מבט שמח ואופטימי ומתוך חיזוק אמוני , ניתן להתמודד עם השאלות ההלכתיות כאתגרים המאפשרים ללכת קדימה.
לפעמים, צריך למצוא פשרה כדי להיות עם הבית ולא נגד הבית. צריך לדעת להוציא מהבית את הערכים המלמדים שבו מבלי לתת להורים תחושה שאתה לא שייך אליהם.
ביקר
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם