שאלה
שלום לכבוד הרב
אינני מרבה לעסוק כלל בעולם ה\ה ועולם הבא ואינני מתעסק בחשבונות שמיים. אני משתדל לבנות את עולמי הרוחני בהתאם לתפיסות של הראי"ה והרב סולובייציק זצ"ל ולהתרכז בשעשייה פה ולהיות שותף לנעשה בארץ ישראל.
כפי שציינתי בכותרת יותר מדי טוב לי בחיים. אני לא מבקש צרות ולא ייסורין אבל באמת אני מוקיר תודה להקב"ה על הכל.
משתדל ללמוד ולשקוד בתורה בישיבה ולשמור על אורח חיים דתי.
מדוע יותר מדי טוב לי בחיים? שבח לאל זכיתי בירושה גדולה מאד יחסית לגילי שנותן לי חופש פעולה לשנים הקרובות. אני נותן מעשרות מרבה בצדקה יותר מיכולתי על בסיס הכנסה חודשית אבל שמח מכך כי אינני דואג שיחסר. מצב בריאותי תקין חיים מצויינים. אני חוטא מדי פעם ומשתדל לשוב בתשובה יש נפילות ויש עליות אבל הכל בתנועה עלייה.
אך היום בחפץ חיים קראתי התייחסות של הרב לעניין של ייסורין והוא אומר שטוב ייסורין בעולם הזה כדי לכפר על עולם הבא.הוא מבין את זה בהקשר של לשון הרע מחלוקת וכו. אני יודע שנפלתי בלשון הרע בין אדם לחברו קצת פעמים ומשתדל להתרחק אבל פשוט החיים כמעט מושלמים.
האם אין זה סימן לדאגה? האם זה בא על חשבון עולם הבא? אני מתנצל שאני מרבה בנושא חשוב להתרכז בקיום תורה ומצוות בעולם הזה ולעשות את האמת מפני שהיא אמת אך המחשבה הזאת לא מרפה.
תודה הרב
בשורות טובות
תשובה
שלום וברכה
אני מתקשה להבין את מכתבך.
אנחנו לא חפצים בייסורים, והסוגיה אף אומרת זו במפורש "לא הן ולא שכרן".
בשעה שהייסורים באים – אנו יודעים כי יש להם משימה, ואז אנו מבארים לעצמנו שיש בהם ממד של כפרה וכדו'. אולם אם הקב"ה אינו שולח לאדם ייסורים – האדם אינו צריך לבקש אותם, אלא בדיוק להפך: לנצל את הברכה שריבונו של עולם נתן לו, לחיות טוב, לעשות טוב, ולהיות שמח במה שהוא עושה.
לא מצאנו במקורות היסוד של תורת ישראל בשום מקום עידוד למצוקה רוחנית בשל העובדה שטוב בעולם הזה. רק להפך – להודות לריבונו של עולם ולחיות בדרך הטובה והראויה.
כל טוב