שאלה
שלום כבוד הרב.
חברי אומר שמי שאינו מאמין בה' אינו יהודי.
כמובן אני לא מסכים.
אך חברי עומד על שלו.
אנא תאמר לי עם מי שיהודי ואינו מאמין בה' הוא יהודי?
(זאת השאלה הראישונה שלי ולכן לא ידעתי למי להפנות את השאלה)
תודה רבה על העזרה.
תשובה
שלום
כתוב בגמרא (סנהדרין לז ע״א) ישראל אף־על־פי שחטא ישראל אך אם הוא המיר את דתו ועובד עבודה זרה או שהוא מחלל שבת בפרהסיא וטוען שאינו מאמין בבריאת העולם ע"י הקב"ה יש דעות שונות האם הוא כבר לא נחשב יהודי אך למעשה נראה שלדעת רוב הפוסקים הוא עדיין ניחשב יהודי וכ"כ הרמב"ם (אישות ד,טו) והשו"ע אה"ע (מד, ט) "ישראל מומר שקידש, קדושיו קדושין גמורים וצריכה ממנו גט".
ולהלן פירוט ומקורות
כתב המאירי במסכת ע"ז שמי שהמיר את דתו נחשב כבני אותה דת ורק לעניין יוחסין אנו חוששים לקידושיו ואילו בניו לגמרי אינם יהודים ומעין זה כתב הרדב"ז בסי´ שנא וכ"כ המהרש"ם בחלק אבהע"ז וכן כתב הרב שאול ישראלי זצ"ל בשו"ת במראה הבזק ח"ב תשובה פ לגבי הצורך בגיור הפלשמורה ונראה לי שהם מתבססים על הגמרא במסכת יבמות יז האומרת לגבי עשרת השבטים שנטמעו בין האומות "לא זזו משם עד שעשאום כעכו"מ גמורים לכל דבר"
ולגבי כופר ומחלל שבת בפרהסיא
כתב הש"ך בהלכות שחיטה (יו"ד ב ס"ק טז) שלדעת התוס´ הרא"ש הר"ן (חולין ה) הפרישה (ס"טז) והשו"ע המחלל שבת בפרהסיא לא מאמין בבריאת העולם ע"י הקב"ה ולכן הוא נחשב כגוי ממש ושחיטתו נבילה מדינא דמומר להכעיס מימעט מקרא. וכן דעת שו"ע הרב (לט א) ומהרי"ק (בשורש קס) וערך השלחן (יו"ד סי´ ב ס"ק יד). ובשבט הלוי (ח"ב קעב ) ציין שכן דעת הרמב"ם. והמהר"ם (ח"ג סי´ ה) כתב שכן דעת התוס´ ב"ב קי"ט.
ונראה שכן דעת חלק מהגאונים שלא חששו לקידושיו כפי שכתב הרדב"ז (סי´ שנא) "דקדושי מומר לאו דאורייתא נינהו" וכן כתב המאירי (קידושין נ עמוד רמ"ח) בשם תשובת הגאונים" שהמשומדים בזמן הזה אין קידושיהן קידושין הואיל ומחללים שבת, וכל המחלל שבת בפרהסיא אינו נקרא ישראל. ושכן מסכימים גדולי המפרשים (הראב"ד) שכל שהוא משומד לע"ז דינו כגוי גמור.. דמומר לע"ז בזה"ז הוי מומר לכל התורה כולה, ומה שקידושיו קידושין, זו היא חומרא בעלמא". וכ"כ בהגהות מרדכי בשם בשם רבינו שמשון והובאה דעה זו בטור (אה"ע מד) וכן פסק בדברי יציב (אהע"ז סי´ סב- סג) שאם הוא מחש"בפ להכעיס וכופר בריש גלי בשיטת הפוסקים אין קידושיו קידושין.
וכן לעניין פטור מייבום או חליצה כתב המרדכי בפרק החולץ (סי´ כח - כט) שהעיטור (סוף גט חליצה ו:) הביא בשם רב יהודאי גאון שאין זיקה למומר והאישה פטורה מיבום וחליצה. וכן בהגהות מרדכי (פ´ החולץ סימן קח) הובאו דברי הר"א מרגנשפורק: שיבמה שנפלה לפני יבם מומר, צ"ע אם צריכה חליצה, דהו"ל כבמקום ערוה, דהא קנאין פוגעין בו, שגם הנבעלת לארמאי קנאין פוגעין בה.
אבל הרמב"ם כתב (אישות ד,טו) "ישראל מומר שקידש אע"פ שהוא עובד ע"ז ברצונו, הרי אלו קידושין גמורים, וצריכה גט ממנו". וכ"כ הטור והב"י והשו"ע אה"ע (מד, ט)"ישראל מומר שקידש, קדושיו קדושין גמורים וצריכה ממנו גט".
וכן לגבי זיקת מומר כתבו הרשב"א (יבמות כב) והמאירי שיש להחמיר מפני שביבמות (מז:) מבואר שאפילו גר שחזר לסורו, קידושיו קידושין, וכ"כ המהר"י קולון ז"ל בשורש פ"ה, וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ם בהל´ יבום (א, ו) וכ"כ הטור והב"י והשו"ע אהע"ז סי´ קנז "נפלה לפני יבם מומר, יש מי שמתיר אם היה מומר כשנשאה אחיו ואין לסמוך עליו."
וכן כתב בשו"ת מהר"ם (ח"ג,ה) שלדעת שו"ת יד אליהו ומהר"ם בנעט הגדרתו כמומר היא מדרבנן ולכן גם מומר צריך לחלוץ או לייבם. וכ"כ בשאילת יעב"ץ (סי´ ל"ב) בעניין פטור מחליצת מומר דלכ"ע אין להקל רק במומר ועע"ז אחר התראה אבל בעע"ז לתאבון למיטעם טעמא דאיסורא וכדומה אף שדינו כמומר היינו להחמיר ולא להקל, וכ"כ בשו"ת בשמים ראש (סי´ שפ"ד)
וכן משמע מהחת"ס (בשו"ת ח"ו סי´ פ"ג. ובחי´ גיטין כג:) שהגדרתו כמומר היא מדרבנן ומשום קנס וכ"כ הב"ח (יו"ד ב ) והמהרי"א (יו"ד נ) והמהרש"ם (ח"ג, ה) וכ"כ החזו"א (ביו"ד סי´ מט, ז) והאג"מ (ח"ד יו"ד, נח). והחלקת יעקב יו"ד סי´ מח וכן מסקנת הרע"י ביבי"א ח"א יו"ד סי´ יא.
אמנם בשו"ת שרידי אש (ח"א סי´ צ) כתב שבשע"ד מקלים ופוטרים יבמה מזיקת מומר שכ"כ הר"מ מינץ (סי´ ק"ה), והב"י (באבה"ע סי´ קנ"ט), לגבי זקוקת מומר שנישאה שלא תצא, וכ"כ הרמ"א (בסי´ קנ"ז) בשם מהר"י מינץ. ובשו"ת זקן אהרן (מהדו"ת סי´ קכ"ד) ובמשיב דבר (סי´ ע"ה) להקל ביבם מומר והוא אלם. ובתשו´ שבות יעקב (ח"ג סי´ ק"י) להקל בילדה עגונה במים שאין להם סוף, כיון דבדיעבד לא תצא, ושעת הדחק כדיעבד דמי, ולפי"ז גם בזקוקה למומר לדעת האומרים דבדיעבד לא תצא יש להקל בילדה עגונה.
בברכה
אייל משה