יהדות, נצרות ואיסלאם - איך אפשר לדעת מי צודק?

שלום ל ך,
שאלתך קשורה לְבְרוּר שמופיע בספר הכוזרי ביחס לאמונת ישראל מול הדתות האחרות. כזכור שם, הפריע למלך בחלומו המלאך שטען מולו "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים". וכאן טמונה נקודת-מפתח כדי להבין את מהותה של היהדות.
אך בתחילה נבאר הבדל בסיסי ויסודי בין היהדות לדתות האחרות (שגם הוא מופיע בספר הכוזרי):
התורה נתנה לנו במעמד הר-סיני מעמד שנעשה לעיני עם שלם והופעה נבואית אלוקית שהתרחשה לעיני מיליונים של אנשים (שש מאות אלף גברים), לעומת דתות אחרות שנוצרו כתוצאה מאדם יחיד שטען שהיתה לו התגלות אלוהית או חיזיון כלשהוא והצליח לשכנע אנשים רבים בכך (תוצאה של כריזמה או כשרון טכני אחר ולאו דווקא עדות על אמת צרופה. עוד נוספים הצטרפו לדת במשך הדורות כתוצאה מפעולות מיסיונריות, כפיה ע"י מלחמות ועוד) . לעומת זאת מעמד אלוקי שנעשה לעיני המונים רבים וחולל הדים בכל העולם זה דבר שקשה להכחישו : למשל אנו מתייחסים באמון מלא לעובדה היבשה שלפני כמה מאות שנים התחוללה בצרפת המהפכה הצרפתית ואין לנו שום פקפוק בכך על אף שלא נותר אפילו עד אחד בחיים שיספר לנו על כך ואנו לא חוששים שהמסמכים ההיסטוריים זויפו בכשרון רב , והסיבה לכך שארוע זה התרחש במעמד אומה שלמה והשפיע על כל התרבות , על אחת כמה וכמה אמונת ישראל שהופיעה אצל עם שלם וקבעה הרבה יותר את מעמד התרבות האנושית ובעצם היא הבסיס לכל הדתות שצמחו אחריה (כפי שמבואר בהרחבה בספר הכוזרי).
אך ההבדל בין אמונתנו לדתות אחרות הרבה יותר עמוק כפי שיבואר להלן:
הרמב"ם בראש הלכות עבודה-זרה כותב שעובדי ע"ז הראשונים גם האמינו באלקים: "אלהא דאלהיא", אלא שהשתמשו ב"מתווכים" שיֵקשרו בינם לבין האלוה.
אם-כן ייחודו של אברהם אבינו - העברי הראשון - לא היתה בעצם ההכרה שיש אלקים בשמים. המדרש אומר שאברהם ראה "בירה דולקת" ושאל האם יש בעל-בית לבירה? את אברהם לא עניינה העובדה ההיסטורית שלפני כמה אלפי שנים אלקים ברא את העולם. זו עובדה ארכיאולוגית מעניינת, אך אין לה עדיין שום משמעות לחייו של האדם כאן עלי אדמות. אברהם הבחין בְעולם מלא סערות פנימיות, כוחות, יצרים, רוֹעַ, טוּב, ושאל את עצמו את השאלה - איפה אלקים מתגלה פה, בעולם-הזה, מה הערך והמשמעות של כל המתרחש כאן, לאן הכל מכוון, מהי תכלית הבריאה.
כשהקב"ה רוצה להחריב את סדום על מעשיהם הרעים, הוא "טורח" לעדכן את אברהם על-כך, שהרי לא יתכן לכסות מאברהם את אשר ה' עושה, שהרי אברהם אדם גדול מאוד, בעל משמעות לאנושות כולה, לעתיד העולם כולו. ובמה מתבטאת גדלותו של אברהם - "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום... כי ידעתיו למען אשר יְצַוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

וזאת המשמעות של אמונת ישראל מול אמונות אחרות. האמונה בעם-ישראל משמעותה - התשוקה של האומה וכל אחד ואחד מבניה לגלות ולהופיע את הערך האלוקי של הבריאה כולה, בכל פרט ופרט - במציאות ובחיים, להופיע את האמת האלוקית. זו אינה אמונה מופשטת, תיאורטית, פורחת באוויר, או מצטמצמת באיזה רגש דתי פרטי, אלא זו אמונה המקיפה את החיים כולם, אמונה שמאמינה בעתיד של המציאות, וחפצה להגיע למצב של תיקון העולם.
זו אינה אמונה שמגבילה את עצמה באיזה ערך אחד בודד מערכי המציאות, כמו הנצרות שתקעה את עצמה בחסד ובאהבה (כביכול) והזניחה את האמת והמשפט, וממילא גם החסד שלה והאהבה שלה מלאים מירמה, שקר וצביעות (ראה נהרות הדם שנשפכו תחת ה"אידיאלים" של הנצרות, במסעות הצלב, במרתפי האינקויזיציה, עד אימי השואה, שהיא גם תוצאה של הנצרות, ואין כאן המקום להאריך).
משמעות הקריאה בשם ה' אצל עם-ישראל אינה סתם קריאה ריקנית חסרת-ערך, כמו שמאמיני האיסלאם יכולים לזעוק כל היום "אללה אכבר", וזה רק מכשיר אצלם מעשים של רצח, מלחמה ועוד תאוות מתאוות שונות.
הקריאה בשם ה' - בעם-ישראל - משמעותה תשוקה להעלות את החיים כולם, של הפרט ושל הכלל. משמעותה שהאדם מקשר עצמו באידיאל נישא שהוא עמל להתרומם אליו ביום-יום. לכן היהדות לא מצמצמת את עצמה בבית-התפילה, או באיזה טקס דתי כמו אצל אומות-העולם, אלא היהדות מקיפה את כל החיים, במאות מצוות שמקיפות את החיים כולם מחיי הפרט - והפרטים הקטנים ביותר בחייו - ועד חיי האומה וסדרי השילטון והממלכה בעם-ישראל. ממצוות שנוגעות למחשבה ולרגש, ועד מצוות שנוגעות לחיי המסחר והכלכלה, חיי המשפחה והנישואין. אין פרט בחייו של היהודי שאין אור התורה והאמונה זורח עליו. "כל מצותֶיךָ אמונה". היהודי הוא מאמין כל-כך גדול שהאמונה אינה יכולה להישאר אצלו בלב, אלא היא מתפרצת לחיי המעשה, בתשוקה אדירה להעלות את החיים כולם אל הטוב והמוסַר האלוקי. אך הרבה יותר מזה - האמונה בעם-ישראל היא אמונה ומציאות-חיים שמופיעים בעם שלם, בחיי מדינה וממלכה.
אין ביטוי יותר חזק לכך שהנצרות זנחה את החיים, ואינה מאמינה בתיקונם, מאשר העובדה שהנצרות - שכפרה בסגולת ישראל ובבחירת ישראל מכל העמים - גם הזניחה את חיי העמים והממלכות. "תנו לקיסר אשר לקיסר ולאפיפיור אשר לאפיפיור" זו סיסמא שמבטאת את העובדה שהנצרות אינה משתוקקת באמת לבנות את החיים, שהרי החיים בכל עוצמתם מתגלים בעולם-הזה - באומות וממלכות. המדינה חייבת לחיות את החיים עם כל עוצמתם וכוחותיהם, היא אינה יכולה להתנזר - כמו הנזירים הנוצרים שברחו מהחיים והתנזרו במנזרים רחוקים (הביטוי החזק לשנאתם את החיים הוא בכך שהאידיאל אצלם הוא לא להביא ילדים לעולם, ולא להוסיף חיים במציאות).
מדינה חייבת לחיות את החיים בכל ערכיהם - כלכלה, חקלאות, מסחר, ביטחון. הנצרות התייאשה מהתיקון של החיים האלה, והניחה לאומות להתנהל בשצף קצף של אכזריות, רצח, גניבה, עושק, ולא האמינה בתיקונם.
רק הנבואה בעם-ישראל יכולה לִצְפוֹת את החזון של "לא ישא גוי אל גוי חרב", שהרי עם-ישראל חי כאומה, ממלכה, אך "ממלכת כֹהנים וגוי קדוש" - אומה שמנהלת חיים מדיניים שלמים, בכל העוצמה, והכל על-פי המוסר האלוקי, בחסות כוהניה, חכמיה ונביאיה, ומלכיה ש"מלכי חסד המה". מה גדול יותר ממלכות שלמה המלך שבה מתבטא הקשר השלם שבין הארמון של המלך לבית-המקדש, בין חיי הקודש לחיי הממלכה, בין הנשמה ובין הגוף הלאומי. עם-ישראל כשהוא חי את חייו המלאים בארצו ובממלכתו והכל על-פי התורה, והקדוּשה מהווה מופת לכל העמים, "אור לגויים", ומַעַלה את המציאות כולה אל האמת והמוסר האלוקי.

זו בעצם המשמעות העמוקה של המלאך בחלומו של מלך כוזר, שאומר לו "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים". המלאך הוא בעצם נשמתו של המלך, נשמת גר שאומרת לו "גְדַל", עצמוּת חייו שזועקת לעברו שאין ערך באמונה מופשטת תיאורטית, אם אינה באמת מתכוונת וחפיצה להופיע בחיים, ולשנות את החיים כולם. באספקלריא כזו אפשר לגשת לספר הכוזרי ולהבין עכשיו את ההבדלים שבין אמונת ישראל לדתות האחרות...
בברכה
אלי, חברים מקשיבים