שאלה
במושב בו קיים מניין בנוסח תפילה מסויים ולידו קיים בית כנסת עם נוסח אחר של תפילה, אך בבית הכנסת הזה, באחת מתפילות השבת, לא היה מניין.
האם צריכים המתפללים (מהנוסח הראשון) להשלים מניין באותו בית כנסת על חשבון תפילה בנוסח אבותם? או אנשי אותו מניין חסר יצטרפו למניין הקיים -מה שאומר, ביטול תפילה בבית הכנסת שלהם?
שורה תחתונה- מה חשוב יותר, תפילה במניין או תפילה בנוסח אבות?
תשובה
בשאלה קיים כשל לוגי. אם מישהו מהמניין מהנוסח הראשון ילך להשלים למנין החסר, אז הוא מפסיד תפילה בנוסח אבותיו כדי לאפשר לאחרים להתפלל בנוסח אבותיהם, לא כדי שיהיה מניין, שהרי המניין החסר יכול להצטרף למניין הראשון , ואין בפניהם בעיה של חוסר מניין.
א"כ השאלה האם מותר לאדם להפסיד מניין בנוסח אבותיו כדי לאפשר מניין בנוסח אבותיהם של תשעה אחרים. על זה נאמר- בהקשר קיצוני יותר "וכי אומרים לאדם חטא, כדי שיזכה חבירו?!" ברור שלא, ולכן גם כאן המניין החסר צריך להצטרף למניין המלא ולהתפלל בנוסח של המניין המלא.