שאלה
שלום הרב.
מנסיוני הרב הגעתי למסקנה שעדיף בענייני עבודה ובכלל, לא להתעסק עם משפחה.
חמותי כיום שומרת על ילדי בן ה- 4 חודשים, עד עכשיו זה היה נוח כי עבדתי חצי משרה, אימי עזרה לפעמים כשחמותי לא יכלה, העניין הוא שכרגע אני מתחילה משרה מלאה וחמותי יכולה רק שלוש פעמים בשבוע, ואימי בימי רביעי חמישי לא יכולה לשמור על הילד, יוצא מצב שבעלי חושב (והוא הרבה חושב ככה) שאמא שלי לא עוזרת מספיק, אני מסבירה לו שההורים שלנו לא חייבים לנו כלום, ואני לא אשנה לאימי את הלו"ז שלה בגללי, אני הייתי מעדיפה לשים את הילד אצל מטפלת, מישהי נטרלית ויותר מזה אני מעדיפה לשלם בשביל השקט הנפשי של מלחמות מי עושה יותר ומי פחות.
בעלי לצערי, אלוף בזה, כל פעם שאמא שלי לא יכולה לעזור הוא חייב לשאול למה? ואיך זה? ונותן לי להבין שההורים שלו עושים יותר והכי מושלמים בעולם, בעלי להקיא מזה.
אני כל פעם שאמא שלי לא יכולה לעזור עם הילד (וזה לא קורה הרבה) אני מרגישה מתנצלת כאילו הוריי צריכים לכבד אותנו ולא להיפך (אני מרגישה שאצל בעלי התהפכו היוצרות בעניין זה).
מה עליי לעשות? איך אני יכולה להשקיט את הנושא הזה אחד ולתמיד.
תודה רבה וחג שמח.
תשובה
שלום לך
אין חכם כבעל ניסיון
וחכמים לומדים מנסיונם של אחרים ...
קשה לייעץ לך בלי לשמוע את הצדדים ולהכיר אותכם אבל אתן לכם כמה כללים:
סדר הדברים לדעתי פשוט -
1. לומדים לחיות ברמת חיים צנועה.
2. הבעל הוא חייב לפרנס את אשתו ואת ילדיו
(נכון שעל פי ההלכה הוא רשאי לבקש עזרה מאשתו כאשר היא שנתיים אחרי הלידה)
3. אם האשה רוצה לעבוד בשביל סיפוק אישי / חברה וכד' זה בסדר גמור וצריך לדעת שאז כל משכורת הולכת על ההוצאות של יציאתה מהבית כגון מעון לילד, נסיעות ולפעמים רכב, ביגוד, אוכל פחות חסכוני וכד'
(דוגמא אמא עובדת קונה מטרנה במקום להניק וכד').
לכן - תמיד משכורתך כאשה עובדת למען המעון ובלי טובות.
בהלכה יש מושג הנקרא 'טובת הנאה' ממנו לומדים שכל מי שעשה לך טובה פעם בחיים אתה חייב לו.
במקרה של ההורים אתה עלול למצוא אותם מעורבים בחינוך של הילד וכד' הרבה יותר מכפי שהייתם רוצים.
ואין כוונתי למשהו חד פעמי ומזדמן אבל את עושה זאת כפתרון של קבע וכאן נראה לי שזו טעות.
אם היית לומדת אולי לא היתה ברירה.
חג שמח שלום ושלווה
דוד לוי
098987548