חיזוק בן מתבגר - דחוף

שלום וברכה

אני מכיר היטב את המציאות שאתם נמצאים בה.
סביר אף להניח כי רבנים שונים יאמרו דברים שונים. על כן, כדאי לשאול כמה רבנים שאלה זו, ולבחור את דרככם. הדבר גם יניח לי ביתר קלות לכתוב את עמדתי במציאות הזו.
נקודת המוצא בגיל זה היא להתחיל להתרגל לעובדה שהוא בוחר את דרכו שלו. הוא בחור מבוגר, והוא בגיל בו הוא מחפש את זהותו. אנחנו לא יכולים להכריח אותו. רק לעזור לו, וגם זה לא תמיד. כוח הבחירה שלו ניתן בידו, ואין לנו אלא להטמיע את העיקרון הזה. ככל שנקדים להטמיע בנו את היסוד הזה – כן יהיה אפשרי בידינו להשפיע יותר.
ומדוע ? ההכרה כי הוא בחור מבוגר וכי הוא הבוחר אין פירושה שאין בידינו לעשות כלום. בראש ובראשונה אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים בדרך הארץ היסודית – לחבק אותו, ולהביע את אהבתינו אליו, ואת האמון הגדול שיש לנו כלפיו, ואת העובדה שאנו רואים בו את עצמנו יהיה אשר יהיה. זהו תנאי יסודי לכל אפשרות השפעה.
מתוך כך, אכן לחפש את המקום בו הוא מתעורר, ובו הוא נהיה חלק מהדברים, וזאת בשני מישורים. האחד הוא אכן לחפש דברים בשולחן שבת שאינם מעיקים, אלא יוצרים תסיסה ודיבור תורני מסביב למשהו. אפשר למשל לבחור בכל שבוע תשובה מסוימת משו"ת זה, ומתוך כך להתסיס את השולחן בדיון ולימוד, בעיקר אם יש באפשרותך גם למצוא מקור או שנים הדנים בשאלה שהועלתה כאן. זו דוגמה בלבד, אולם היא מבארת את העיקרון שאין אנו באים בניסיון ללמד משהו כי הוא "חשוב", אלא כי הוא "מעניין", ומתוך העניין להגיע לחשיבות. המישור השני לחפש את הנקודות בהן הוא קשור למצוות, כמו למשל החשיבות הגדולה של הנחת תפילין כל יום, ולא לבקר אותו על כך שהוא לא קם לתפילה, אלא לדבר בשבחו על כך שהוא מניח תפילין כל יום, גם אם זה ברגע האחרון. בכל אותן דרכים אנחנו מצד אחד מקבלים אותו, ומצד שני מנסים לפתוח לו פתח.
הגישה העקרונית הזו, בה אנו מבינים מצד אחד כי הוא הבוחר, מצד שני מקבלים אותו כילדנו, ומצד שלישי פותחים לו פתחים כל הזמן – ראתה הרבה ברכה.

כל טוב ובהצלחה