חזרה בתשובה

שאלה

שלום, אני בת 17, בתהליך של חזרה בתשובה..

רציתי לפני הכל להגיד תודה על עבודת הקודש הנפלאה שאתם עושים פה, באמת שחיזקתם אותי הרב פעמים להמשיך ולא להישבר, ואני מאוד מודה על כך שה' כיוון אותי לאתר הזה :)

המשפחה המורחבת מסורתיים, חלק דתיים חלק לא, כולם שומרים כשרות חוגגים חגים מאמינים ולא מזלזלים בדרך שלי, לפחות לא בפני.

ההורים גרושים מאזשהייתי קטנה, אמא חיה עם בן זוג ולפי דעתי מאז שהיא איתו היא התדרדרה רוחנית ממש, למשל פעם היא שמרה שבת כמה שהיא יכלה והיום כבר לא.

לאחרונה, דווקא זמן מה אחרי שהתחלתי לשמור שבת וללכת כמה שיותר צנוע, להתפלל, להקפיד על כשרות(זה מה שעשיתי בינתיים) אני מרגישה ממש רע עם עצמי, היום במהלך הצום יצא לי להזכר בכל החטאים ששעשיתי השנה(לפני שהתחלתי לחזור) והייתי ממש מאוכזבת מעצמי כל כך, הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה ולדבר עם אותה נערה שעדיין לא גילתה את העולם הנפלא של היהדות, לנסות להניא אותה מזה ולשכנע אותה שהיא זורעת הרס לעתיד.. אבל לצערי זה כבר לא אפשרי. אני מצד אחד שמחה ושלמה עם עצמי יותר כי אני הולכת בדרך שאני מאמינה בה, מצד שני אני רק נזכרת במה שעשיתי ובא לי להקיא על עצמי- ממש ככה.

אני מרגישה 'מקולקלת' ולא שייכת בכלל לעם ישראל, או לא ראוייה בכלל להיקרא בת ישראל.

מקנאה כל כך כשאני רואה ברחוב בנות דתיות בנות דתיות, מבית, ששומרות מצוות מלידה ומרגישה כל כך נחותה לידן, עד שאני כמעט תמיד מתחילה לבכות ומרגישה שמה שאני עושה(אני רק בתחילת התהליך ועדיין לא דתייה לגמרי) הוא כאין וכאפס לעומתן, שבהן ה' גאה ורואה אותן הבנות שלו ובי לא . מובן לי לפי ההיגיון שחס וחלילה ואין פני הדברים כך, אבל ההרגשה היא עדיין אותה הרגשה, ומאוד קשה להתנתק ממנה ומהעבר ולהסתכל קדימה- כי זה כבר לא אותו דבר... כי אני מרגישה שהתקלקלתי, ואני בספק אם הצלקת שהותירו בי החיים החילוניים הריקים שהיו לי ברת תיקון, ואם היא כן ברת תיקון- זה כנראה מאוד קשה וכמעט ואין לי מוטיבציה לעבוד על זה.

אשמח בבקשה כמה מילות עידוד שיעזרו לי להמשיך ויחזירו את המוטיבציה... כי התשובות שלכם ממש מחזקות אותי ואני בספק אם בלעדיהן הייתי מגיעה להתחזקות כזו.

קניתי גם לא מזמן את הספר "בגן האמונה" של הרב ארוש, אבל הוא פחות מדבר על חזרה בתשובה ספציפית, למרות שהוא יפה ומחזק מאוד.

תשובה