שאלה
כבודו, שלום רב!
הנני נשואה לבעל מסורתי חילוני כאשר אני באה מבית מסורתי דתי יותר משלו. בזמנו כאשר התחתנו דיברנו על זה שנתפשר בעניין הדת. אז הייתי צעירה יותר וכנראה שעניין הדת היה פחות משמעותי בשבילי, בין היתר אמרתי שלעיתים שנוסעים בשבתות למשפחות אני אצטרף.
עתה, אנו נשואים כמעט 7 שנים. עד כה לא הצלחנו להביא ילדים. הגענו לשלב שהרופאים שלחו אותנו לבצע הפריות מבחנה. אני שמתחילת נישואינו הייתי אומרת לבעלי שבעזרת אמונה וברכות של רב גדול נצליח להרות, כה חששתי לעשות זאת מה גם שלא הייתה לי כל כך תמיכה מהבית של אימי. מה גם שאני סטודנטית ולהיות סטודנט זה כבר מלחיץ בפני עצמו שלא נדבר על לעשות טיפולים תוך כדי הלימודים.
כל העת בעלי היה מתנגד ללכת לפי האמונה ואמר שיש לעשות טיפולים אין מנוס.
אני מרוב כאב התחלתי אט אט להתחזק בדת: לא נסעתי יותר בשבתות (למרות שלא נגעתי בחשמל) התחלתי ליטול ידיים ולברך ברכות השחר עם כל הקושי שהיה כי בבקרים אני תמיד ממהרת ואף התחלתי ללכת עם כיסוי ראש. בתחילה בשבתות ואז עברתי באופן מפתיע לעיניי הסביבה לשים גם בימי חול. הסתובבתי גם עם חצאיות שאני ממש לא סובלת.
כל העת בעלי דרש ממני להוריד את הכיסוי ראש מכל מיני טענות ואני עדיין לא הורדתי. נורא קשה לי גם ככה שאין לי תמיכה ועידוד. בסביבה שלי אף אחד לא שם כיסוי ראש. יש מעטים שכנה וכמה בנות שבמכללה. לא במשפחתי ולא במשפחתו. אפילו אימי לא שמה. אבל מה התרגלתי כבר, למרות שאני לובשת מדי פעם מכנסיים גם בציבור כי הן יותר נוחות לי. וחצאית מגבילה אותי.
בעלי שתמיד התנגד טוען שאני נראית כמו ערבייה ושאני אוריד את זה.
דבר חשוב נוסף שעלי להוסיף- עתה אני בהריון בחודשים הראשונים וזאת לאחר שרב גדול בירך אותנו. לשמחתי לא הגענו לטיפולי ההפרייה.
אני שכבר התעייפתי מלשמוע אותו אומר כל העת תורידי כיוסי ראש מתחשק לי כבר להוריד אף על פי שהתרגלתי ולצאת בלי זה זאת הרגשה שאני עירומה.
מצד שני אני חושבת שזה לא בסדר שאחרי שקיבלתי מהקדוש ברוך הוא את שביקשתי וייחלתי לו כל כך הרבה זמן, אני אוריד את הכיסוי ראש. ומה יהיה השלב הבא הוא יגיד לי לנסוע אותו בשבתות. הוא טיפוס שמשתעמם לשבת כל השבת בבית ( והשעמום הוא האוייב הכי גדול שלו) והמשפחה גרה במרחק נסיעה של 10 ד'. (ברגל זה בערך שעה). הבעייה שגם אני משתעממת אך אני רגילה לזה מבית הורי.
אנ
תשובה
לשואלת שלום רב.
אחלק את תשובתי לכמה חלקים.
א. אישה שמתקשה להרות, צריכה להתפלל לה' שיעזור, ויחד עם זה להתחזק כפי שאת עשית, יחד עם זה היא צריכה ללכת לרופא. חלק מהמקרים, תרופה פשוטה מועילה מיד, ובחלק מהמקרים צריך טיפול ארוך יותר, שחבל לדחותו. אבל אצלך זה פחות רלוונטי, כי ברוך ה' את כבר בהריון.
ב. אשה צריכה להקפיד על צניעותה. אצל אשה נשואה, זה כולל כיסוי ראש. אל תהיי מושפעת מהסביבה ואל תתיאשי. בעיקר כשזה היה חלק מתהליך של פנייה לקב"ה ובקשב ממנו.
ג. פעמים רבות קורה שיש פערים בין בני הזוג בתפישת העולם הדתי, וזה לא קל. עוד יותר קשה זה כאשר ההבדל נובע משינוי שעשה אחד מבני הזוג. אמנם כשיש אהבה גדולה ניתן לגשר על הפערים. אתם צריכים לשבת יחד, באוירה מתאימה ונעימה ולשוחח על כך בנחת, וללמוד איך לחיות עם ההבדלים, בלי שצד אחד יכפה על חברו או יגביל אותו. אני חושב שהוא צריך להניח לך ללכת כהלכה, ואת תלכי לקראתו למשל בהקפדב יתירה על מראה חיצוני כך שימצא חן בעיניו. סכמו ביניכם את צורת הבילוי בשבת (אפשר ללכת ברגל, ואפשר שהוא ייסע ואת תבואי אחריו ברגל ואפשר להיות שם כל השבת וכד', לפי הפתרון המתאים לכם.) ואת כמובן לא תגבילי אותו בכפיה לגבי איך הוא מבלה את השבת. כל אלה דוגמאות שאתם צריכים לתאם ביניכם, לא בזמן ויכוח, אלא בזמן של אהבה ונחת, שאז אפשר לשמוע זה את זה ויש נכונות ופתיחות לויתורים.
לפעמים זה קשה לבד, ואז צריך ייעוץ של מתווך חיצוני (יועץ נישואין וכד').
ולסיכום, תמשיכי בדרכך בהתחזקות, תעבדו על הזוגיות שלכם, והעיקר - תשמרי על עצמך ושתהיה לך לידה קלה.
בברכה
אפי קיציס