חזן שאינו מקפיד לשים כיפה

לגבי שאלתך ביחס לכיפה הרי השולחן ערוך פוסק (ב,ו):
"אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש".
ומוסיף המשנה ברורה:
בגילוי הראש - וכ"ש שאסור לברך וה"ה ללמוד בגילוי הראש ולא מהני בזה כיסוי היד דיד וראש חד גופא אינון ואין הגוף יכול לכסות את עצמו ויש מקילין בזה בשעת הדחק כגון בלילה שרוצה לשתות ואין לו כובע בראשו דדי במה שמכסה ראשו בידו אבל יותר טוב לנהוג כמו שהעולם נוהגין שממשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו דאז הוי שפיר כיסוי לכו"ע


וכן לגבי ברכה או תפילה פוסק השו"ע בסימן צ"א:
"יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, ויש אומרים שיש למחות שלא להיכנס לבית הכנסת בגילוי הראש"

אמנם ידועה ומפורסמת תשובתו של הרב שלמה לוריא בשו"ת המהרש"ל סימן ע"ב ביחס לכיפה:


שאלה למי שראשו כבד יש לו היתר לישב ולאכול בגילוי ראש.

תשובה אין אני יודע איסור לברך בלא כסוי ראש ומהרא"י פשוט לו שאסור בהזכרת שם בלא כיסוי הראש ולא ידענא ממאי ... אלא שלא החמיר עליהם ומה אעשה שכבר הורו לאיסור אבל בזה תמיהני שנהגו איסור בפריעת ראש אף בלא תפילה ולא ידעתי מאין זה להם כי לא מצינו איסור בפריעת הראש ...ושמעתי על חכם אחד כשהיה לומד היה לומד בגילוי הראש ואמר שכבד עליו המשא ומ"מ נראה בעיני אף שאין איסור בדבר ואף לא מידות חסידות כשאינו מזכיר השם מ"מ לת"ח יש לו להזהר מאחר שהעם תופסים בה לקלות ולפריצות כאלו עובר על דת יהודית ואפילו לומד בחדרו אין לסמוך על זה שמא העם הארץ יראה ויקל בו לא בחינם אמרו כל שאסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור ועכשיו אני אגלה את קלון האשכנזים בודאי מי ששותה יין נסך במלון של גוים ואוכל דגים מבושלים בכלים שלהם והמחמיר הוא שמאמין לפונדקית שלא בשלו בה אין חוששין עליו ואין בודקין אחריו ונוהגין בו כבוד אם הוא עשיר ותקיף ומי שהיה אוכל ושותה בהכשר רק שהיה בגילוי הראש היו תופסין אותו כאלו יצא מן הכלל. ע"כ החכם עיניו בראשו שידע להשמר שלא יתפשו עליו ואם כבד עליו להניח על ראשו דבר כבד יכסה ראשו בבגד פשתן דק או במשי ומ"מ נראה אפי' מי שירצה לברך ברכת נהנין והוא בלילה שאין לו כובע עליו או כשרוחץ באמבטי די לו במה שמכסה את ראשו בידיו אף שגדול אחד העתיק לאיסור ומהררא"י הביאו וראייתו מר"ת שכשהיה רוחץ בחמין והיה שותה היה מתכסה בבגד כנגד לבו כו' משמע דוקא בבגד ולא בידים אין זה ראייה כי מ"ה לא חשוב כיסוי שדרך האדם להניח ידיו על לבו והרואה לא ידע שצריך לכסות את הלב או ידמה לו שלא כסהו ממש כנגד הלב אבל למעלה מראשו שהוא דבר הניכר מספיק בכיסוי היד בפרט לפי מה שכתבתי שאין בו איסור כ"א חסידות מספיק לו כיסוי היד בפרט באקראי בעלמא.

לפי דעתו אין מעיקר הדין איסור ללכת ללא כיפה ובמיוחד אם מדובר בהליכה ולא בהזכרת שם שמים.
מכל מקום, מעמדה של הכיפה בימינו עלה ויש לכיפה מעמד הלכתי גבוה יותר, ולכן לדעתי אם אתה מעונין להיות שליח צבור ראוי שתחבוש כיפה שיש בה מעמד מעבר לצד ההלכתי הפורמאלי. הכיפה מסמלת שייכות לצבור מסוים, וכאשר אתה שליח הצבור חובתך מתעצמת. מצד שני, אין למנוע מאדם שמקובל על הצבור לעבור לפני התיבה במידה ובשעת התפילה הוא חובש כיפה ובמהלך היום יום אינו חובש כיפה. אסור לנו לטשטש בין הערכים השונים כדבריו של המהרש"ל.
לסכום, אתה רשאי לעבור לפני התיבה והזכות שניתנת לך לדעתי דורשת ממך כשליח צבור של חובשי כיפה לחבוש כיפה.
בברכה
מאיר נהוראי