שאלה
האם כאשר מדברים עם בן שיחה סתם עוברים רק על האמרה "אל תרבה שיחה עם האישה" או שיש עוד מקורות לדבר?
האם לאימרה יש תוקף הלכתי או שזאת רק רוח ההלכה?
האם רק הבן הוא שעובר על האימרה (משום שהאימרה פונה בציווי לבן) או שגם הבת?
תשובה
שלום לך.
לא הציטוט שהבאת הוא שגורם את הבעייתיות שבדיבור מיותר ואין איסור מפורש לבנים ולבנות לדבר ביניהם,
כמו שאין איסור לבן לדבר עם בן מחשש ללשון הרע.
מה שקובע הוא מה מדברים ואיך מדברים.
כמובן שאם הדיבור הוא זול ולא צנוע הדבר אסור, ומכיון שקל להיגרר לחוסר צניעות בין בנים לבנות שמעת הרבה על בעייתיות בנושא זה.
לדיבור שלנו עוצמה רבה,ולא תמיד אנחנו מודעים אליה. כאשר מדובר על דיבור בין בנים לבנות הדבר נכון פי כמה, שכן ישנן דרכי מחשבה שונות בין בנים לבנות ומה שאחד אומר מתפרש אצל השני אחרת ואי הבנות אלו יוצרות בעייתיות.
גם כאשר לא מדובר על אי הבנה, הדיבור מביא ליצירת קשר רגשי- רומנטי שלא תמיד הוא נכון, מתאים או בשל. תוכלי לראות אינספור שאלות בתחום הזה כאן בשו"ת ("הכרתי בחור/ה... אנחנו מדברים הרבה..." וכו').
כמו שלכל מריבה צריכים שני אנשים, כך גם לדו שיח,
והאישה היא שותפה מלאה כאשר בן מדבר איתה,וגם היא צריכה לעמוד באותן אמות מידה של צניעות ודיבור הגון כאשר היא מדברת, וכמובן שלא רק כאשר היא מדברת עם בן.
כל טוב.
אריאל.פ. (המשיב אינו רב)