שאלה
שלום כבוד הרב.
שאלתי מתמקדת יותר בחזרה בתשובה אך הייחס שאלה זאת ל"זרע" כיוון שבעניין הזה התשובה קשה מאוד ( מהפן הפסיכולוגי בכל זאת )
שאלה 1.
האם יש פן מוסרי באיסור הואצת זרע לבטלה. כוונתי לפן מוסרי מציאותי בעולם הזה ( ולא פן של שדים ורוחות רעות ומלאכים רעים הנבראים מזה או רצח ילדים וכ"ו ) לפעמים האדם מרגיש לחץ עצום וגירוי עצום האדם מגיע למצב שהרגש משגע אותו ברמה של שיגעון עד שיוציא את זרעו וירגע. ( לא מדובר על אדם שמגרה עצמו בכוונה ולא באדם שיוצא עם בחורות וכ"ו ) וכמה הסברים שנביא ו"נפחיד" (אותי בכל אופן ) ונסביר. זה לא יעזור. הדבר שמאוד מאוד עוזר לי להתגבר על דברים שקשה לי להתגבר עליהם הוא הפן המוסרי
שאלה 2.
מהו המושג תשובה?
כשאני מנסה לעשות תשובה למעשי אני נופל ליאוש גדול גם אם אני יודע בוודאות שאלוקים יסלח לי מבחינת שכר ועונש אבל עדיין אני לא מאמין על עצמי שעשיתי מעשה זה. האם האדם צריך לדעת להבין את עצמו
ולא לדון את עצמו ברגע שהוא חושב למה הוא עשה את המעשה, מצד אחד להבין למה עשיתי את המעשה ולא לצעוק על עצמי שאני שייגעץ ושצריך מהר לחזור בתשובה כי יש גהינום אלא כי באמת לא עשיתי טוב וזאת לא הדרך הנכונה רק שאנ ימבין למה אז לא עשיתי טוב ואני יודע בוודאות שאם יקחו ויחזירו אותי לאותו מצב אחורה עם אותו ראש שהיה לי אנ ייחזור לאותו מעשה ככה שאין על מה להתחרט איך עשיתי את המעשה אלא להבין את עצמי למה עשיתי ולהבין שלא צריך לעשות אותו. לי אישית זה הרבה הרבה הרבה יותר קל ומוסבר איך לחזור בתשובה. האם זה נכון לחשוב ככה? האם תשובה היא ממש למאוס במה שעשיתי ללא הבנה למה עשיתי? פשוט לבכות על מה שעשיתי?
להבין שעשיתי רע? שאני בעצם יודע שאם הייתי חוזר בדיוק לאותה סיטואציה עם אותו הראש של פעם הייתי שוב חוטא? או שלהבין שפשוט לא היה לי את הראש להבין יותר מדי למה לא לעשות את המעשה וכמו כל מעשה רע אחרי המעשה אתה מתחרט ורואה שזה לא מה שבאמת יעשה כיך כמו שחשבנו. מה המחשבה הנכונה? להבין את עצמי על הדברים עשיתי פעם ולהבין למה לא לעשות ולא לעשות שוב. או שפשוט להגדיר את עצמי ( כמעט כמו כל החוזריםן בתשובה) כאדם שהיה דפקט וחוטא ללא כל הבנה. אפילו עשכיו אני מבין שאלוהים סולח לי,
שאלה 3
איך חוזרים בתשובה?
האם העניין הוא הדרגתי? האם עבירות כמו זרע לבטלה הם הדרגתי
תשובה
שלום
א.אינני מכיר טיעון מוסרי רציני נגד העבירה הזו. אנו מצייתים לה משום שכך ד' ציווה. ריה"ל הרחיב והטעים שיש להתרחק מטומאה מצד זה שהיא קשורה במוות ובפוטנציאל לא ממומש, ואולי מצד זה יש להתרחק מזה. אך זה אינו מוסר אלא טעם. יש להלחם בכל עוז, ואם נופלים לקום ולנסות בשמחת מצווה שוב
ב.תשובה היא הכרת החטא, חרטה ממנו וקבלה לעתיד שלא לשוב עליו. תמיד תוכל לקיים את השניים הראשונים, אולם החלק האחרון הוא קשה בשל היותו תלוי בהערכה שלך את היכולות. ככלל יש לקבל על עצמך לא לשוב על החטא, ולהתפלל לד' שיסייע לך. אולם לא לומר 'ודאי לא אשוב על זה' אלא לומר 'אלחם בכל כוחי לא לשוב על זה'. אמון בעצמך הוא יסוד התשובה ולכן אסור לקרוא לעצמך בכינויים ובזלזול
ג.התשובה היא מוחלטת, דהיינו להפסיק את העבירה מיד ולגמרי. אולם לפעמים המציאות גורמת שהחטא יפסק בהדרגה. לכן יש להחליט שלא לשוב על כך, ולנסות להמנע לגמרי. ואם נופלים, לנסות לצמצם את הנפילה ולדחות אותה עד שהיצר מפיל אותך
אל תתן ליצר לדכא את רוחך לאחר החטא אלא קום והתמקד בעיקר עבודת ד'- לימוד תורה וישרות המידות. וגם אם אתה נופל, עוד תקום בע"ה.
בהצלחה