שאל את הרב

זכרונות במוסף של ר"ה

חדשות כיפה הרב ישראל אלתר 06/10/16 00:28 ד בתשרי התשעז

שאלה

שלום כבוד הרב

מה טעם אמירת זכרונות בתפילת מוסף של ר"ה. וכי יש שכחה לפני הקב"ה? לומר שזו הזכרה עבורנו נראה לי הסבר שאינו לפי פשוטו שהרי מדובר בתפילה ולא בפלפול תורה. זה גם אינו מתיישב עם מלכויות ושופרות שהם מעשים שלנו כלפי ה' ולא כלפי עצמנו.

תודה

תשובה

ראשית אקדים שתי הקדמות ואז אתייחס ספציפית לברכת זכרונות.

ביחס למהות התפילה: אנחנו יודעים שיש הבדל בין אם אנו חושבים על משהו לבין אם אנחנו מבטאים אותו, למשל: אני יכול לאהוב מישהו בכל ליבי (אישה,ילדים וכד') אבל כל עוד לא אמרתי את זה, כל עוד לא ביטאתי את זה בשפתי, אין לזה אחיזה במציאות מבחינתי, אין לכל ההרגשה הזו על מה לחול. ברגע שאני אומר לאישתי, לילדי, להורי וכד': אני אוהב אותך פתאום משהו משתנה. דבר ראשון: זה יוצר בי רושם מאוד חזק, הרגשה של "הנה, אמרתי את זה". הרושם הזה מחזק אצלי את אותן רגשות שהיו קיימים בי. דבר נוסף, מה שאמרתי עשה משהו במציאות, נגעתי ברגשותיו של אדם אחר, שיניתי משהו בקשר שיש בינינו, יצרתי עומק מיוחד בינינו. לקחתי משהו שהיה נסתר ונתתי לו להופיע.

כך גם התפילה (עוד לפני שנדון בנוסח התפילה). התפילה באה לבטא את עולמו הרוחני הפנימי של האדם (כל אחד ואחד לפי דרגתו). ברגע שהאדם מתפלל הוא לא רק מבטא את עולמו הרוחני אלא גם מחזק אותו אצלו (בדיוק כמו הדוגמא שהובאה קודם) ולכן על ידי התפילה האדם מתעלה. אבל לא רק שהאדם מתעלה אלא הוא גם פועל על המציאות. מכיוון שהקב"ה שומע תפילותינו, על ידי התפילה אנו מחזקים את הקשר עם הקב"ה, מעמיקים אותו.

הקדמה נוספת כאשר אנו מדברים על תארי הקב"ה (החיוביים) אנחנו מדברים על האופן בו הוא מתגלה כלפינו (באמצעות מעשיו), תארי הפעולה בלשונו של הרמב"ם – כלומר עוסקים בפנומנה (בגילוי כלפינו) ולא בנואומנה (הדבר כשלעצמו, העצמות הא-לוקית), הבנה זו תשליך על המשך הדברים.
המהר"ל בבאר הגולה, באר רביעי (ד"ה "פרק קמא דברכות אמר רבי ישמעאל), ביחס לאגדתא בגמרא שהקב"ה ביקש מרבי ישמעאל לברכו, כותב: "לא שהוא יתברך מקבל ברכה מברואיו חס ושלום לומר כך, רק הדבר הזה שעל ידי ברכה זאת יהיה הוא יתברך נמצא אל הנמצאים בניו (כלומר מתגלה לברואים) במידת הברכה". כלומר, משמעות תפילתו של ר' ישמעאל היא: יהי רצון שתתגלה לנו יותר במידת ברכה ורחמים ולא במידת הדין. ראה שם בהרחבה (עמוד עט במהדורת האניג תשכ"ד).

כעת נעבור לברכת זכרונות: כאשר מעיינים בברכה מתחילתה ("אתה זוכר" עד סוף הפסוקים "רחם ארחמנו") רואים שאנו מציינים עובדות – אנו מבטאים וחוקקים בנו את הרעיון הרוחני שהקב"ה זוכר הכל. מתוך כך עוברים לבקשה ("אלוקינו וא-לוקי אבותינו" עד סוף הברכה), שהיא מקבילה בדיוק לרעיון שמביא המהר"ל ביחס לתפילתו של ר' ישמעא-ל. אנו מבקשים שהקב"ה יתגלה אלינו באופן כזה שמבטא את הזכרון וההתחשבות בעקידת יצחק כמבטאת את רצוננו לקירבת ה'.

בברכה,
ישראל אלתר
altarisrael@gmail.com

כתבות נוספות