שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום.
ברצוני לשאול שלוש שאלות:
1.מה דעת הרב באופן כללי אילו דברים יש חובה לספר עליהם בשידוכים.
2.עד כמה קשר בין בני זוג צריך להיות פתוח האם יש לקבל את האמירה - בין בני זוג צריך להיות שיח פתוח על כל דבר ואין דבר שמסתירים כי אם כן אנחנו כבר לא חברים או שהדרך הנכונה היא - לא כל דבר שאני יודע/ת צריך/ה גם השני לדעת אם בגלל שבכל זאת יש לי גם חיים פרטיים משלי, אם בגלל שאני חושב/ת שלטובת הזוגיות יש להמנע מכך או שאר סיבות.
3.האם לדוגמא בחור שנפגש צריך לספר שנכשל בדברים מסויימים בתחום הצניעות כגון שמירת הברית או נפילות באינטרנט או שעדיף להימנע מכך. כי לפי מה שאני מבין לדברים אלו - בייחוד הגלישה באינטרנט יש השפעה כבדה על מערכת הנישואין עד כדי פירוקה.
ההתלבטות היא: אם מספרים - הבחורה יכולה לומר - טוב שאומרים לי, זה משדר כנות ואמינות, ולמרות שהדברים קשים - אני מעדיפה את הכנות והפתיחות. אך היא יכולה גם לומר - ה' ישמור, לדברים כאלה אני לא מוכנה להיכנס, אני רוצה חיים נורמליים. טוב שאתם פתוחים אתי אבל יש דברים שאני לא יכולה לקחת על עצמי. מצד שני - אם לא מספרים. אז הרי אם היא תגלה זאת - היא יכולה להרגיש נורא ואיום - רימו אותי! ואיזה פרצוף יהיה אז לבעלה?
אודה לרב אם יוכל להתייחס לשאלות כי אני חושב שהן חשובות להרבה בחורים ובחורות שנפגשים ואינם יודעים כיצד ראוי או כדאי לנהוג.
תשובה
בעזה"י
שלום,
השאלה היא שאלה קשה משום שקשה מאד לקבוע מסמרות וכללים שיתאימו לכל המקרים האפשריים ולכל התסריטים השונים שעלולים לעלות.
לכן קודם כל צריך הרבה רגישות אמיתית וכנות, לדעת לבחון כל מקרה לגופו בעין רגישה ומפוקחת, לקחת בחשבון את הרגשת הצד השני, את מה שמטילים עליו (או מסתירים ממנו ועל ידי כך מטילים עליו להתמודד עם משהו שהוא לא מודע לו). אם נקודת המוצא היא אהבה אמיתית וכנה של השני (יותר מאהבתי את עצמי) והדאגה לשלומו או לשלומה עוד לפני הדאגה לעצמי- יהיה יותר קל להחליט מה משתפים ומה לא.
אחרי ההקדמה כמה נקודות לשיקול:
1. אל תעירו ואל תעוררו עד שתחפץ- לא צריך "להפיל" על הבחורה בדייט הראשון את כל המועקות הנפשיות שלך ולא צריך לשתף עם הבחור את כל הסיבוכים שהיו לך עם בחורים קודמים מיד עם הפגישה הראשונה.
לכל דבר יש עת וזמן:
בשלב הבירורים וההצעות- דברים שעשויה להיות להם השפעה יום יומית משמעותית על אורח החיים המשותף לאחר חתונה - יש לציין. אם יש בעיה רפואית שמתבטאת ביום יום ממש, אם יש עניין גופני או נפשי שמאד בולט וישפיע על עיצוב החיים המשותפים- יש להודיע עליו עוד בשלב הבירור. אף בחורה לא צריכה להגיע לפגישה ראשונה ורק אז לגלות שהבחור בכסא גלגלים (אגב, אל תפסלו על זה כל כך מהר...) ואף בחור לא צריך לגלות פתאום שהבחורה גרושה ילד(כנ"ל). לעומת זאת, לא חשוב לפגישה הראשונה שהבחורה התגיירה בילדותה ושהבחור אומץ בילדותו.
בפגישה הראשונה- לשתף באופי המצוי, במחשבות רגילות, בחיי היום יום. זה בסדר לספר שקשה לו בישיבה או שהיא לא מסתדרת בשירות לאומי. לא צריכה לחפור בעבר.
ככל שמתקדמים בקשר יותר דברים צריכים להחשף, לפי תחושת הנוחות והחיבור. דברים קשים שארעו בעבר עשויים להיות משמעותיים לבנייה העתידית ועליהם "לעלות על השולחן" בחלקים היותר מתקדמים של בניית הקשר.
2. האם הכל צריך להיות פתוח בין בני הזוג?
כל מה שרלוונטי לחיים המשותפים צריך להיות משותף. זה לא הוגן שבן או בת הזוג יצטרכו להתמודד ולסייע במשהו שאינם יודעים עליו.
לכן חשוב מאד בעיני לשתף עוד לפני החתונה אם חס וחלילה יש דברים בעבר או בהווה שהם משמעותיים. בחורה שפגעו בה בצעירותה ועשוי להיות לכך השפעה על הקשר שלה עם בעלה- עליה לשתף אותו על מנת שיוכלו להתמודד ביחד ועל מנת לתת לו כלים לסייע לה! אם הוא אוהב אותה באמת- זה רק יחזק את רצונו לעזור.
בחור שסובל ממחלה שעלולה להתפרץ- חייב לשתף לפני החתונה כך שאם ח"ו המצב יחמיר הבחורה לא תרגיש מרומה.
דברים שהיו בעבר ושלמיטב הידיעה האמיתית והכנה של הבחור או הבחורה אין להם השפעה על החיים המשותפים בעתיד (חטאים או נפילות בעבר, ארועים קשים שהתגברנו עליהם באמת) אינני חושב שיש טעם לשתף אלא אם עדיין רוצים וצריכים חיזוק או תמיכה מבן הזוג.
וכאמור, דברים צריכים רגישות גדולה, כנות אמיתית וגם אהבה אמיתית- של שני בני הזוג.
ועל כל הפשעים תכסה אהבה
בברכה
אור
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם