שאלה
שלום הרב,
אני נשואה כבר שנתיים.
יש לנו בעיה בהבנה אחד של השני בעיקר בנושא ההלכתי -דתי.
לפני שהתחתנו, שנינו הסכמנו על חיים משותפים תוך כדי שמירת תורה ומצוות ובניית בית יהודי ודתי כשר.
אלא שמאז החתונה דברים קצת השתנו. לי הרבה יותר חשוב להקפיד על כל מיני דברים שנראים לי חשובים ולבעלי לא. כמו לדוג': שמירת טהרה, חיי אישות בצורה שנקבעה עפ"י ההלכה, קביעת עיתים לתורה, תפילות וכו'.. זה גם בדברים קטנים כמו מוקצה בשבת או לכסות את האוכל שמחממים במיקרוגל (שלא יהיה בשר אחרי חלב).. בקיצור, בכל דבר שקשור להלכות וטהרה של הבית היהודי.
העניין הוא, שאני לא רוצה ולא יכולה להלחם כל הזמן על הדברים האלה.. על הרבה דברים אני שותקת ומבליגה כי אני לא רוצה לריב עם בעלי.. אבל יש דברים שאם אני מוותרת עליהם אני אח"כ אוכלת את עצמי שלא התעקשתי ושנשברתי וכו'..מעבר לכך שכואב לי מאוד על זה שהבית שלי נבנה בצורה שבחיים לא חשבתי, הדבר הזה גורם לנו למריבות וויכוחים.. בעלי חושב שצריך להיות יותר "חפיפניקים" ולא להקפיד על כל הדברים האלו ואני ממש לא מסוגלת לחשוב על לבנות בית בצורה כזאת ולחנך ככה ילדים..
מה אני אמורה לעשות? האם יש סיכוי בכלל לחיות בצורה כזאת ביחד?
תשובה
לשואלת שלום רב.
קשה לענות על שאלות כאלה באינטרנט. צריך לשמוע את שני הצדדים, להבין מה היה בעבר ומה קורה עכשיו, ומה הציפיות של 2 בני הזוג מהקשר. וכן, זה מאד משנה אם יש ילדים ובני כמה הם. לפעמים המתחים בתחום הדתי מייצגים מתחים עמוקים יותר בתחום האישי ובקשר בכלל. לכן, הדרך הנכונה היא בשיחה פתוחה ואוהבת בין שניכם, ואם זה לא עוזר, לפנות לייעוץ - רב או יועץ נישואין, שאיתו אפשר לדבר יחד וללבן את הכל.
לכן, אני אומר רק כמה עקרונות כלליים ואת תקראי (וגם הוא) ותראי אם זה עוזר לך או לא.
יש להבדיל בין עניינים דתיים שנוגעים לשני בני הזוג, לבין עניינים שקשורים רק אל אחד מהם והם מאד מפריעים. אם בעל מחפף בענייני טהרת המשפחה, זה פוגע גם באשתו. אם הוא מזלזל בהלכות כשרות, זה פוגע גם בהקפדה שלה במצוות. בזה קשה לוותר. אשה אינה חייבת לחפף בגלל שבעלה מחפף. אמנם דברים שאינם דין אלא חומרה בלבד, אפשר להקל, אבל לא בעניינים שהם דין ממש. (את הפרטים צריך לברר אצל רב, מה נחשב דין ממש ומה הוא רק חומרה). בעניינים אלה הבעל יצטרך ללכת לקראת אשתו. אם לא, אז הבעיה היא הרבה יותר עמוקה, כיון שאז תעלה השאלה אם הוא אכן מכבד אותה ועד כמה הוא מוכן להתאמץ בכבודה.
לעומת זאת עניינים שנוגעים אל הבעל בלבד, אין האשה צריכה להקפיד עליו. למשל, אם הוא מתפלל או לא, זה עניינו. אם הוא שומר 6 שעות בין בשר לחלב או פחות, זה עניינו. וכן לענין קביעת עתים לתורה. ברור שכל זה משפיע גם על בת הזוג ועל האוירה בבית. אבל אלו תחומים שבהם אם אוהבים ולא רוצים לפרק את המשפחה, יש מקום לותר.
כל זה כמובן מסתבך כשיש ילדים ורוצים לחנך אותם בדרך מסויימת, והאוירה בבית והמצב הרוחני של כל אחד מבני הזוג משפיע. וכאן יש מקום לדון עם בן הזוג על האוירה בבית ואיך בונים אותה ועל מה כל אחד מוותר או לא.
עיקרון מאד מרכזי הוא האהבה שיש בין בני הזוג, הכבוד ההדדי ביניהם והנכונות של שניהם לשמור על הקשר ולבנות ביחד בית אוהב. לכן חשובה הפתיחות, הדיון המשותף והנכונות לותר.
כל זה כאמור באופן מאד כללי. אם כי כאמור, את צריכה לקרוא ולחשוב מה מזה מתאים לכם, ובעיקר לשקול לפנות יחד לגורם מבחוץ ולהתייעץ איתו.
בברכה
אפי קיציס
כל זה כאמור באופן
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם