שאלה
אני בקשר של כשמונה חודשים עם בחור ערכי וישר ואוהבת אותו מאוד! כשלושה חודשים לאחר תחילת הקשר הוא שיתף אותי כי בילדותו עבר התעללות מינית מצד גבר באיזור מגוריו שארכה מספר שנים. בדרך לא דרך גילתי כי הוא נמשך לגברים ואף מימש נטייה זו אם כי הוא אינו יודע כי אני יודעת על כך. הסיבה שאיני משתפת אותו במה שאני יודעת היא מפאת כבודו ומפני שאני חושבת כי זהו נושא רגיש שעליו לפתוח בפניי בעצמו, אם כי הידיעה כי לעולם לא אוכל לספק לו לגמרי את צרכיו לא רק המיניים אלא אולי גם הרגשיים, שוברת אותי. לאחרונה שוחחנו בדבר עתיד הקשר והוא אמר כי אם יש מישהי שהוא רואה אותה מגדלת את ילדיו זו אני וכי הוא אוהב אותי כל כך אם כי משהו חסר לו. הוא לא אמר מה וגם אמר שאינו יודע אך ברור לי לגמרי מה הדבר. טענתי שכל התשובות נמצאות במגרת לבו וכי יש לו מענה לכל השאלות. הוא טען כי בלעדיי לא יהיה שלם אך גם איתי. הלב שלי שבור, אני שואלת את עצמי מדוע הוא אינו מסוגל לשתף אותי ברחשי ליבו? לא רק כבת זוג אלא בעיקר כחברת נפש אמיתית!! אני שואלת את עצמי האם קיים בכלל סיכוי לקשר כזה? האם יכולה להתקיים אהבה אמיתית וטהורה בינינו? או שאולי הוא כבר הגיע לתשובה שלו בעצמו?!
תשובה
שלום
לכל אחד ואחת יש זכרונות במגירות ליבו שהיה מעדיף לשכוח, ומשתדל בכל כוחו לשוב עליהם בתשובה.
מאידך, נושא כזה צריך להיות פתוח בין בני זוג, ועליו לספר לך ולשתף אותך בתחושות והנטיות הנוכחיות שלו לאור העבר.
אני מציע שתספרי לו בכנות על ידיעותיך, אמרי לו שאינך שופטת אותו על מעשיו ואת מבינה מדוע היה קשה לו לשתף עד עכשיו, אולם את רוצה לדבר על הנושא כמו שצריך ולברר יחד את ההתאמה שלכם מכל הבחינות.
יתכן שהדבר הוא נחלת העבר הרחוק, ויתכן שלא. יתכן שהוא מתמודד בגבורה ומצליח לנהל את תחושותיו, ויתכן שלא.
כל טוב