שאלה
בס"ד
שלום רב!
עברתי על המאמר של הרב בנושא והוי דן את כל האדם לכף זכות - יישר כח. אולם במהלך לימודי בסנהדרין כ"ו. נתקלתי במקרה עם ר' חייא בר זרנוי וכו' וריש לקיש והתמיהה על ר"ל ור' יוחנן היא גדולה מאוד - מדוע ר"ל לא דן לזכות? ועוד לכנות את החכמים כרשעים ורועי צאו?? עברתי על דברי הראשונים והאחרונים שבידי. הגעתי גם לספר שמירת הלשון בשער ג' ובבאר מים חיים - אולם כל זה עדיין לא הניח את דעתי. האם ישנו הסבר לנ"ל? וכן בברכות - מדוע עלי לא דן את חנה לכף זכות? בקול אליהו משמע שהוי טעות ולא מצד שדן לחובה על הספק - אולם זה לא משמע מלשונה של חנה??
תודה מראש
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה כבדת משקל ביותר.
אפשר שתהיינה כמה תשובות לשאלה זו.
הראשונה, במאמרי הנ"ל (http://www.ypt.co.il/show.asp?id=21011) הדגשתי בתחילתו כי מדובר בהדרכה למצבי ספק, ואילו בשעה שאדם משוכנע שנעשה מעשה שאינו הגון – אין הוא חייב לדון לכף זכות. אפשר שזה היה המקרה בעיני רבי יוחנן ועלי.
אפשרות אחרת היא שהם חולקים בכלל על הכלל הזה, וטוענים להפך – יש להגן באופן קיצוני על המשכן (עלי) ועל ההלכה הראויה והתנהגות בני אדם כלפיה (ריש לקיש).
אפשרות שלישית היא שהכלל הזה אינו עומד לבדו. ישנם עוד כללים, כמו "הוכח תוכיח" וכדו', וצריך אפוא לנווט בעדינות בין הציוויים השונים שקבלנו מאת הקב"ה, ולדעת כיצד להביא את כולם לידי ביטוי.
כל טוב ויישר כוח