שאלה
שלום,
לפני כמה שנים נכשלתי במראות אסורים, הוצאת זרע לבטלה וכד'.
מתוך רצון להפסיק זאת, פעם אחת הנחתי את ידי על ספר תנ"ך ואמרתי ש"אני מצהיר" שלא אעשה דברים כאלה שוב. לצערי, גם לאחר הצהרה זו נכשלתי בדברים אלו כעבור זמן מסויים.
כיום אני מצטער מאוד על אותה הצהרה ועל שלא עמדתי בה. הייתי אז צעיר (אמנם אחרי בר מצווה) ולא הייתי מודע לבעייתיות ולחומרה שבמעשיי.
ברוך השם, מאז התחזקתי הרבה וכבר כמה שנים שאני בתהליך התקדמות מתמיד.
רציתי לשאול כמה שאלות:
האם לשון הצהרה זה נדר?
האם יש פתח לבוא ולומר שלא הייתי מסוגל לעמוד בהצהרתי ולכן היא לא תפסה בכלל?
אם זה נדר - מאז עשיתי כבר כמה פעמים התרת נדרים בימים הנוראים, ואף התכוונתי להתיר את אותה הצהרה. האם זה נחשב כביטול של הנדר? ואם לא, מה לעשות?
איך לעשות תשובה על כך שלא עמדתי בהצהרתי?
תודה.
תשובה
בעז"ה
שלום רב,
בגמרא במסכת נדרים מופיע מושג של "נשבעים על המצוות" כלומר, אדם נשבע לעשות מצווה מסוימת או להמנע מעבירה מסוימת (למשל אדם נשבע להניח תפילין) דבר שאדם מחויב בו בין כה וכה.
הגמרא אומרת שמותר להשבע שבועה או נדר כזה כדי לזרז את עצמינו ולחזק את עצמינו בעשיית המצווה, אך מכיוון שאנו מחויבים בה גם כך- אין לה גדר של שבועה.
גם במקרה שלך מכיוון שאתה מחויב גם כך שלא לעבור את העברות- אין מעמד תופס לשבועה.
יותר מכך -מכיוון שהשתמשת בלשון "מצהיר" ולא לשון "נדר" או "שבועה" אין כאן גדר של נדר.
ולכן אינך מחויב להתיר אותו במיוחד (מה עוד שהתכוונת בהתרת נדרים של ימים נוראים)
ישר כח על ההתחזקות. ההתגברות על היצר וההמנעות מחטא היא היא התיקון והכפרה.
שהקב"ה ישלח לך כוחות רבים
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם