שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
התעייפתי.
אני מרגישה כאילו אני נלחמת כל הזמן, ובמלחמה שלי הקרבנות והפצועים הן הנשמות של כ"כ הרבה אנשים שאני אוהבת, של ההורים המקסימים שלי, ובעיקר- שלי.
כל חיי הייתי, ואני עדיין, ילדה טובה, שמשתדלת לעשות הכל ע"מ שלא לפגוע באחרים ולא להפוך לגאוותנית וכעסנית, ולמלא כמה שיותר את שאיפותיי ושאיפותיהם של ההורים שלי. זו עבודה קשה...
מה שיצא בסוף הוא שאיכשהו אני תמיד נראית בעיני אבאמא כאגואיסטית שלא מעריכה מה שעושים למענה,ואז יש ריב ופגיעה, מרב ויתורים ופשרות שעשיתי כדי לא לפגוע, איבדתי את עצמי, ואני אפילו לא יודעת איפה להתחיל לחפש...
אני לא כועסת, חו"ח, לא על ההורים, ולא על העולם, ובטח שלא על קב"ה שאם הכניס אותי לכאן- גם יוציא,
אני מחפשת רק להשלים עם עצמי, לחיות בשלווה נפשית, להרגיע את הנשמה שלא תסער כל כך, לדעת מי אני ולאן אני הולכת, אבל אני לא יודעת איך עושים את זה!!!!
מה לעשות???
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
מכשולים עוברים רק ע"י התרוממות למעלה.
כי כך עוברים מרוץ מכשולים .זו הדרך.
את חייבת לאסוף את עצמך ובכוחות שיש לך לעשות מעט מאמץ ו.... לשיר ולרקוד ולקרוא תהילים ולהתפלל להשם.
זו הדרך שתתן לך תנופה למעלה.וזה השלב הראשון.והמידי.
אח"כ את צריכה לשבת עם עצמך ולהתחיל לללמוד אמונה!!
לחזק בתוכך את האמת הפנימית שקיימת ולחזק את העולם הרוחני שלך.
יש בך המון עוצמה !שכרגע היא באה לידי ביטוי בעייפות
ובמשבר. אבל דווקא מתוך המשבר יש חיים חדשים.[(משבר זה הכסא שעליו יושבת היולדת ועל גבי המשבר הזה יש צעקות וצרחות וכאבים אבל בסוף יוצאים מהמשבר הזה עם חיים חדשים...)"מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה" "עת צרה היא ליעקוב וממנה-מתוך הצרה יוושע"]
על כן תביטי קדימה אל המחר ואל היעוד והמטרה ותפרשי כנפיים לעוף גבוהה ולעבור את המכשולים.
כמו בשיר :
********************************
צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.
בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.
אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמא כמו הלך במדבר
אל מילת אמת
שכוח בה לתת
לשאת פנים אל המחר.
בן אדם...
בערה בי אש
יצאתי לבקש
שנים סערתי כסופה
שבתי אל ביתי
לראות שאת איתי
עד בוא הדרך אל סופה."
בהצלחה,
עוזיאל
.