התכתבות דרך האינטרנט עם בחור מוסלמי

שלום וברכה.
ננסה להשיב לשאלתך, ונקדים, שיש לבחון את הדברים מכמה מישורים, מהם הלכתיים ומהם מדותיים ומוסריים, ואמנה אותם כפי הסדר שעלו בדעתי.
הראשון הוא מעלת תכונת האופי לסייע לכל אדם.
השני הוא מישור הצניעות והיחס בין בני שני המינים, במישור ההלכתי ובמישור הנפשי.
השלישי הוא היחס לאיסלם ולמוסלמים.
הרביעי הוא מניעת סיכונים מיותרים.
החמישי הוא חשיבות סדר העדיפויות בחיים.

וננסה ללבן כל אחד מהם כפי היכולת, ע"פ הסדר.
א. עצם השאלה, שנראה שאיננה שאלה תיאורטית בלבד, מלמדת על מעלת השואלת. יש בה נכונות לעזור לאדם במצוקה, גם אם לא תצמח לה שום תועלת מזה, פרט לעצם היכולת לתת ולהעניק לאחר.
זו תכונה יהודית אופיינית. הרב צבי יהודה קוק היה מספר, שהיה לו ידיד רופא יהודי משווייץ, שלא היה ידוע כגדול המחמירים בקיום מצוות, אם ננקוט בלשון נקיה, והרופא ההוא סיפר לו, שבהיותו בשוייץ באחד הלילות הגיעה אליו באמצע הלילה גויה אחת שהייתה זקוקה לטיפול רפואי דחוף. לאחר שעמד על הבעיה שאל אותה 'היכן את מתגוררת?', ולאחר שסיפרה לו מהיכן היא התפלא מאד, הרי ממקום מגוריך ועד כאן ישנם לפחות חמישה רופאים מפורסמים, ומדוע הגעת עד לכאן? השיבה לו הגויה ההיא: 'הם גויים, ולא יסכימו לטפל בי באמצע הלילה'.
ואכן, אנו נדרשים לשמור על התכונה הזו, לרצות בטובת כל העולם, 'אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם...' (מדות הראי"ה בערך 'אהבה'). אלא שבנושא הנדון לפנינו יש צדדים נוספים, וגם סדרי עדיפויות, וכפי שיתבאר בעזרת ה' בהמשך.
אם כן לסיכום הנקודה הראשונה: היהדות רואה בעין טובה באופן כללי את החסד והאהבה, גם לבני עמים אחרים.

ב. הנקודה השניה היא היחס בין בני שני המינים. כללית רצוי שלא יהיה לאשה קשר נפשי עמוק אלא עם בעלה (וכן לאיש עם אשתו). מותר שיהיה לה קשר משפחתי חברתי חזק עם אביה וגם עם אחיה (במגבלות הלכתיות מסוימות), אך עם אדם זר רצוי שלא יהיה לה קשר חזק. אפילו למטרות נישואין לא הותר אלא מה שנצרך להיכרות. קל וחומר שאין זה רצוי כלל שיהיה לה קשר שכזה עם אדם שהיא אסורה להתחתן איתו, כגוי ועוד.
אמנם במסגרת ההתכתבות באינטרנט ניתן לכאורה לעשות זאת באופן שאיננו אסור ע"פ קנה מידה הלכתי, אך נראה שהחששות אינם מכוסים גם מהבחינה ההלכתית, וקל וחומר מהבחינה הנפשית והרגשית. אם לאחר כל הדברים שלפנינו תגיעי למסקנה שנכון ורצוי להמשיך להתכתב, יהיה כדאי למסור קצת יותר פרטים על אופי ההתכתבות כדי שנוכל לומר בבירור אם הדבר אסור או מותר מבחינה הלכתית, ואם יהיה צורך נתיעץ עם פוסקי הלכה.

במישור זה יש לבחון לא רק את השאלה המעשית הפרטית, אלא יש להתבונן גם בשאלת המניעים. מדוע את רואה צורך בהתכתבות שכזו? האם רק מתוך הרצון להיטיב לזולת, או שאולי מעורב בכך גם, באיזו מידה, יצר של הרפתקנות או רצון להתכתב עם בן?
אם ימצא שהמניע הוא בעייתי יש צורך להתמודד איתו בחכמה, ובתיעצות עם חכמים, שלפעמים יש לת דרכי התר ולפעמים יש לתת ביטוי טוב יותר לרצון הנפשי, שבעומק הנטיות והרצונות שבנפש האדם יתכן שנמצא דברים הרבה יותר עליונים וטובים ממה שנראה לנו במבט ראשון.

ג. הנקודה השלישית היא היחס לאיסלם ולמוסלמים. אמנם איננו מתנגדים לאיסלם כמו שאנו מתנגדים לנצרות ולעבודה זרה, כיון שמאמיני האיסלם מאמינים בא-ל אחד שאיננו אדם, אך, מאידך גיסא, האיסלם שונה מהיהדות בדברים מרכזיים רבים. הדבר בולט מאד כיום, כאשר מאמיני האיסלם מהווים סכנה ליהודי העולם ולכל אדם שנמצא בעולם, אלא אם כן הוא מוסלמי.
אסור לנו 'לתת חן' לגוי, 'לא תחנם'. אמנם יש דעות מקילות בענין גוי שאיננו עובד עבודה זרה (ועליהן בין היתר נסמך 'התר המכירה', כפי שמובא במבוא ל'שבת הארץ'), אך יש גם שהחמירו, ועלינו גם ללמוד מדברי התורה שנאמרו לגבי מציאויות מסוימות, דרכי הנהגה גם למצבים שעליהם לא נאמרה הלכה מפורשת.
מענינים, בהקשר זה דברי ספר החינוך, שכתב בענין המצוה להלוות לגוי בריבית (מצוה תקעג):
"משרשי המצוה שאין ראוי לנו לגמול חסד זולתי אל העם יודעי האל ועובדים לפניו, ובהמנע החסד משאר בני האדם ונעשה אותו לאלו נבחן כי עיקר האהבה והחמלה עליהם מצד החזיקם בתורת אלהים יתברך. והנה עם הכוונה הזאת יהיה לנו שכר במניעת החסד מהם כמו בעשותנו אותו אל בני עמנו".
אמנם, כאמור, יהודי צריך ללמוד מדרכיו של אברהם אבינו ולרצות לעשות חסד עם כל הבריות, אך לפעמים יש טעם להמנעות מחסד, וגם היא נחשבת למצוה.
קשה לתת כללים ברורים בענין זה, ויש לשקול כל מקרה לגופו בדעת תורה מעמיקה ובכונה לשם שמים.

ד. הענין הרביעי הוא מניעת סיכונים מיותרים. כבר היו דברים מעולם שאסונות נגרמו עקב דברים שהתפתחו מהתכתבות באינטרנט. לכן אין צורך כמעט להזכיר שכל מעשה שיש בו חשש ביטחוני כל שהוא - יש להמנע ממנו. בנקודה זו יהיה טוב אם תוכלי להתיעץ עם ההורים או עם אנשים אחרים שמבינים בשמירת הבטחון.

ה. הענין החמישי שלפנינו הוא סדרי עדיפויות. לכל אדם כוחות מוגבלים, ואף על פי שלפעמים נראה לצעירים אחרת, האמת המוחלטת היא שאיננו יכולים לעשות את כל המעשים הטובים שברצוננו לעשות. לכן מחוייבים אנחנו להתנהג ע"פ סדרי עדיפויות טובים. למשל אם אדם רוצה להיות עשיר וגם צדיק, הוא צריך מראש להחליט מה הסדר בין שתי שאיפות אלה. הדבר ישפיע למשל על החלטותיו במצבים שיוכל להתעשר שלא ע"פ התורה או על החלטותיו בענין שיעור הזמן שיקדיש ללימוד מוסר וכו'. וכך הם פני הדברים גם ביחס לנושאים אחרים בחיים. לכן, בעניני צדקה וחסד, כיון שאיננו יכולים לגמול חסד עם כל העולם, קבעו לנו חז"ל כלל (בבא מציעא דף עא.):
"דתני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי את העני עמך,
עמי ונכרי עמי קודם,
עני ועשיר עני קודם,
ענייך ועניי עירך ענייך קודמין,
עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין".

ומסביר רש"י שם:
"עמי ונכרי באין ללוות, עמי קודם".
אם כן בכל דבר של גמילות חסד, שלא ניתן לעשותו לכל, עלינו להקדים את היהודי לנכרי, ואפילו כאשר מדובר בגוי הגון לחלוטין. בנקודה זו נקשרים גם דברי ספר החינוך שהובאו לעיל.
אם תוכלי למצוא יהודי בודד או יהודיה בודדת, (ולצערנו הרב, ישנן רבות כאלה) ולשמח אותה, דבר זה ראוי לו שיוקדם לחסד לגוי.

לסיכום: הנושא הנדון מורכב מאד. יש בו צדדים הלכתיים ומדותיים מרובים, ויש לבחון אותו לפרטיו. אם אכן מהדברים שלפניך עלה שאין זה רצוי להמשיך בהתכתבות, ניתן לסמוך על כך, אך אם המסקנה שעלתה היא להמשיך בהתכתבות, נבקש להזכיר שוב, שיש כאן בסיס לשאלה הלכתית מפורטת, שצריכה להיות מובאת בפני תלמידי חכמים.

ונזכה לשמוע בשורות טובות
לכל אחינו בני ישראל,
ולכל אנשי העולם,
מיכאל, חברים מקשיבים