התחזקות בניגוד למשפחה

שלום וברכה

הקושי שאותו את מתארת אינו נחלתך בלבד, אלא של רבים שעוברים תהליך של התחזקות דתית, אם בשל שהייה במסגרות מסוימות (סניף, ישיבה, שירות לאומי וכדו') ואם בשל תהליכים פנימיים אחרים. מצד אחד, עומדת ההכרה בדרך ההתנהגות הנכונה, השאיפה להקפיד על שמירת ההלכה ולחיות חיי תורה מלאים, ומצד שני, עומדות תחושת האהבה, ההערכה והמחויבות לבני המשפחה, בתור שכאלה. הקושי הוא גדול, ולא ניתן להתעלם ממנו.

אחת ההנחיות החשובות בעבודת ה' היא לא להתבייש מפני המלעיגים. אנו אומרים זאת יום-יום בתפילה: "ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו". שאיפתנו היא כי להתייחסות החברתית לחיי אמונה ושמירת הלכה לא תהיה השפעה על דרך זו, שתגרום לנו לסגת מחיים אלה (הדברים אמורים ביחס לעבודת ה' הבסיסית, לא להרגלים ייחודיים, ששם יש מקום לדון בהשפעת החברה עליהם, כאשר עיקרון חשוב הוא לא לעורר תמיהות - "ולא ישתומם הרבה" כמופיע בפרק ה' מהלכות יסודי התורה במשנה תורה לרמב"ם).

כאשר אותם "המלעיגים" הם בני המשפחה, עולה הקושי אותו תיארנו קודם. איננו שואפים ורוצים לפגוע ביחסינו עם בני משפחתנו, ובוודאי שזו אינה עמדת הלכה, המצווה אותנו על כיבוד הורים ומוראם. אמנם, לאותו הלעג לא אמורה להיות השפעה על חייך, אבל גם לא השפעה מכרעת על יחסך להורייך.

ובכן, כיצד ניתן להתמודד עם הדברים?

ראשית, יש להודיע למשפחתך, תוך שמירה על כבודם של הורייך, כי אינך מוכנה לכך שלפעמים יצחקו עלייך. מדובר כאן בכבודך ובזכויותייך.

שנית, הדברים אינם שוללים את עצם השיחה. בלי להתייחס לנכונותה של אמירה זו, לגיטימי שיאמרו לך כי את מגזימה במוקדים שונים של עבודת ה'. אמירה כזו, שאינה נאמרת מתוך לגלוג, יכולה להוות מצע לדיון על המשמעות שאת מייחסת לתפילה. הדברים יוכלו להביא אותך לבחון את הדברים, ללמוד עליהם באופן פרטני ממקורות שונים, ותוכלי לדון ביתר עמקות עם הורייך בהתמקדות בנושאים השונים.

שלישית, השיחה עצמה יכולה להיות מסגרת בה ההורים יפרטו את טענותיהם באופן שלו, ולא תוך כדי מעשה, כאשר הרוחות לוהטות וההקשבה אינה רצינית. הדבר יקל הן עלייך והן על בני משפחתך. אין לשכוח שמדובר במשפחה, שחבריה אוהבים אחד את השני (ומתוך האיכפתיות הזו, מן הסתם, באה הביקורת עלייך), וששיחה רצינית היא הדרך הטובה ביותר לפתור קונפליקטים במסגרת כזו.

רביעית, עלייך להשתדל בכל כוחותייך להימנע מנפילה לייאוש. מצבך אינו פשוט, אולם הידיעה כי ההתחזקות הדתית טובה בעיני ה', אשר צופה במעשייך ומעוניין בהטבת הדרכים עשויה לעזור לך. תהליכים אלה קשה לעבור לבד, ואע"פ שתמיד היינו מעדיפים את התנאים הטובים ביותר לקיום מצוות, הרי שההקפדה עליהם מתוך קושי קשה יותר - ולפום צערא - אגרא. לפי הצער - השכר. אין בדברים כדי לעודדך לקיים את המצוות כדי לקבל שכר, אלא כדי להראות לך את המעלה המיוחסת לקיום מצוות מתוך קושי.
איני יודע בת כמה את, אך הייתי מציע לך להיעזר בדמויות סמכותיות - כמו מדריכה או חברה בוגרת, שיסייעו לך הן בתהליך ההתחזקות והן בההתמודדות עם בני משפחתך.

"ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו,
ועל חסדך הגדול באמת נשעננו,
ברוך אתה ה' - משען ומבטח לצדיקים".

בברכת הצלחה,
רן
linut@walla.co.il

(המשיב איננו רב)