שאלה
מובא בהלכה שהצדקה המועדפת ביותר היא הצדקה שעושים עם לומדי תורה עניים, והיא המעולה ביותר כיון שכך גורמים שלא תשתכח תורה מישראל, ורציתי לשאול במה מדובר כאן , אם מדובר באברכים שתורתם אומנותם ואין להם כסף לפרנס את משפחותיהם- זה מובן לי, אך אם מדובר בתרומה לישיבות- זה פחות מובן לי, ולכן רציתי לשאלך האם ההלכה שהבאתי נוגעת גם לתרומה לישיבות, והיא אכן הצדקה המומלצת ביותר
הסיבה שאני מסתפק בזה היא שיש היום ישיבות השוכנות בבנינים מפוארים, או שאוכלים בהם בשר כמעט כל יום, דבר שהוא מיותר לחלוטין, ואדרבא- נאמר על העוסקים בתורה שהם צריכים לחיות בצניעות ובהסתפקות במועט, ואם כך- אם בכל זאת יש ישיבות שמשתכנות בבנינים מפוארים- אולי אין חיוב כל כך גדול לתרום למען החזקתם, ועדיף לתרום לעניים.
שאלה נוספת- האם ההלכה שהצדקה המהודרת ביותר היא הצדקה למען לומדי תורה נאמרה גם באדם שלומד לקראת מקצוע קודש כלשהי- כמו סופר סתם, מוהל או משגיח כשרות, או שהלכה זו נאמרה אך ורק במי שלומד תורה לשמה נטו.
אשמח לקבל את תשובותיך בהקדם האפשרי, בברכה ובתודה מראש.
תשובה
שלום.
כתוב בחז"ל "לעולם ישלש אדם..." ואמרו כי זה נוגע לכל התחומים - גם לצדקה. ע"כ, ראוי לחלק את נתינת הצדקה לשולה חלקים: לעניים, ללומדי תורה ולעמותות מסוגים שונים (רפואיות, חברתיות, לאומיות וכדו'). אין בעיה לתת צדקה לישיבות "מפוארות שאוכלים בהן בשר כל יום...", שהרי זהו כבודה של תורה ולומדיה. לא מדובר בת"ח שלומד לבדו בביתו ועליו כן להסתפק במועט. מדובר בתלמידים שהחליטו לתת משנותיהם עבור התורה הקדושה ועבור עם ישראל ומגיע להם להרגיש טוב עם מה שהם עושים.
לגבי שאלתך השניה, ראשית אינני יודע מהי הגדרתך למושג "תורה לשמה", ואינני יודע אם אכן מי שלומד תורה בישיבה עונה להגדרה זו (כמובן שהם שואפים לכך אך אין זה פשוט), וע"כ כל מי שמתעסק בעיסוק של קודש ומטרתו לזכות את הרבים (את גם הת"ח עושים) ויש לו קשיי פרנסה, ראוי לסייע לו.
בשורות טובות.