שאלה
שלום הרב, אני מקווה שתוכל לעזור לי. לאחרונה למדתי את פרק לב בתפארת ישראל למהר"ל ונתקלתי בקושי מסויים. הרב מסביר שם שכפיית ההר על עמ"י במתן תורה הייתה על מנת לתת תוקף נצחי לקשר בין עמ"י וה'. לצורך הוכחת הטענה המרהר"ל מצטט את הגמרא הממשילה זאת לדין אונס שבתורה שכל דבר שהוא מוכרח - אין לו ניתוק. קצת קשה לי ההשוואה בין מתן תורה או הקשר בין העם וה', קשר טהור וחיובי לבין מעשה אונס שהוא מעשה מתועב ושלילי. מה ראו חז"ל דווקא להשוות זאת למעשה כזה?
תשובה
שלום וברכה
מה שביקש המהר"ל לומר הוא רק דבר אחד: מי שמכריח מישהו אחר לעשות דבר מה - אחראי על התוצאות לאורך כל הזמן. האונס שאנס - אחראי על תוצאות האונס שלו, ואינו יכול לחמוק מאחריות. הוא צריך להיות אחראי על הבחורה שאנס (כמובן - רק אם היא רוצה), ולקבל אחריות על עתידה.
זו ההקבלה ל"אונס" שאנס אותנו ריבונו של עולם לקבל את התורה - ומכאן לאחריותו עלינו לאורך הדורות כולם:
"...וכיון שכך הרי ישראל אנוסתו של הקדוש ברוך הוא ואצל אנוסתו כתיב ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו ולא כן אצל מפתה. מפני שמשפט האונס כפי מה שהיה המעשה, כי המאנס היה מכריח הבתולה על האישות וכל דבר שהוא מוכרח הוא מחויב, ולכך לא יוכל שלחה כפי אשר הוא עושה בעצמו האישות ההכרחי לכך לא יסור כלל. ולכך כפה השם יתברך עליהם ההר כגיגית להיות החבור הזה הכרחי, וכל זיווג וחבור הכרחי אין סלוק והסרה כמו שהוא אצל המאנס אשה".
כל טוב