שאלה
לכבוד הרב שרלו שלום וברכה,
(אני שולח אליך את הדברים עוד פעם, למקרה שהם הלכו לאיבוד בדרך)
לתפיסתי, מדבריו של הרב שאנחנו מבינים שקשר המחשבה והדימוי עם הקב"ה הוא תהליך המתרחש בעולמנו פנימה, עלול להשתמע שיהיה מצב בו נרגיש שכל הקשר עם הקב"ה הוא למעשה קשר דימיוני, ואנו מנהלים קשר עם דמות שהיא פרי דימיוננו, ולא מישהו או משהו אמיתי. כלומר אנו מנהלים למעשה קשר עם עצמנו בלבד. אך אני מניח שלא לכיוון זה התכוון הרב שיובילו דבריו.
הרי אדם בריא בנפשו יודע להבדיל בין קשר עם דמות מציאותית, לבין קשר עם דמות דימיונית. זאת משום שהקב"ה צייד אותנו ביכולת לחוש את ההווייה של מישהו או משהו אחר, יכולת שהיא מעבר לתפיסתנו החושית. כלומר יש לנו "סנסורים", חושים, שדרכם אנו מקבלים אינפורמציה סובייקטיבית על העולם הסובב אותנו, אך יש בנו גם "סנסור" מיוחד, חוש פנימי, שבאמצעותו אנו מסוגלים באופן אובייקטיבי לחוות באופן וודאי ובלתי אמצעי את הווייתו של מישהו או משהו אחר, בדיוק כפי שאנו חווים באופן וודאי ובלתי אמצעי את הווייתנו שלנו. אולי לא נבין מה אנחנו חווים, אך חווייתנו אותו תהיה וודאית. אדם הכופר בעובדה זו, כמוהו ככופר בקיום הווייתו שלו עצמו.
לכן במחילה מכבוד הרב, אנסה לנסח במילותיי שלי את הכיוון אליו אני מניח שהתכוון הרב להוביל בדבריו.
ובכן, בקשר עם הקב"ה, מתקיימים בנו כל הזמן מאליהם, שני סוגים של קשרים המשלימים זה את זה: הקשר העצמותי והקשר הדימויי.
את הידיעה הפנימית העולה מהקשר הדימויי, שמדובר כאן רק במחשבות ודימויים העולים מנפשנו, ולא בתאור ממשי של הקב"ה, ידיעה שעלולה לגרום להרגשה שהקשר עם הקב"ה הוא חלול, משלים הקשר העצמותי. הקשר העצמותי נותן בנו את ההרגשה העמוקה, שמעבר ללבושי המחשבה והדימוי שלנו, אכן נמצאת בפנים עצמותו האמיתית של הקב"ה, שאותה אנו חווים אמנם באופן בלתי אמצעי, ושהיא מופשטת מכל מחשבה ודימוי.
ואת הידיעה הפנימית העולה מהקשר העצמותי, כלומר בין עצמותנו לבין עצמותו של הקב"ה, שמתוכה אנו קולטים במעמקינו, שפער סדרי הגודל בין הקב"ה לבינינו אכן לא ניתן לגישור, ושעלולה גם היא לגרום להרגשה שהקשר עם הקב"ה הוא חלול, משלים הקשר הדימויי, המלביש את הקשר עם הקב"ה במחשבות ודימויים עשירים וצבעוניים.
יוצא שעולם העצמות ועולם הדימוי כל הזמן מחזקים ומזינים זה את זה, מוסיפים חיות האחד
תשובה
שלום וברכה
הדברים החשובים לא הלכו לאיבוד. ידי הימנית נשברה, והיה לי קשה להקליד, ורק עתה הורידו לי את הגבס.
אתה צודק מאוד שיש להיזהר מלהרחיק את הקב"ה מעולמנו, עד כדי התייחסות אליו כאל משהו שבדמיון בלבד. על כן, מזה יש להימנע. אין אנו כופרים ח"ו כי ישנו "קיימות" ביחס ליישות האלוקית, אולם אנו חשים בכל מאודנו את העובדה כי גם השימוש במילים "קיימות" או "יישות אלוקית" הוא שימוש שאינו נוגע באלוקות עצמה אלא סובב סביבה. על כן נהגו להשתמש בביטוי "המקום" או ביטויים מעין אלה לקב"ה, שמבטאים את העובדה שהקב"ה "קיים" והן את העובדה שהמילים אינן מסוגלות להכיל את הקיום האלוקי, והן רק סובבות סביבו.
ואכן כתבת בצדק על הסנסורים המיוחדים, ועל החושים הרוחניים העילאיים שאנו מצוידים בהם.
אני גם מסכים מאוד עם כל הדברים החשובים שכתבת על הצינור לקשר ביננו ובין הקב"ה, ועל חשיבות הדימוי בהלבשת המחשבות.
כל זה הוא נכון מאוד, והוא מבטא בדיוק את הדברים שאני מכוון אליהם.
כל טוב