שאלה
הרב שלום!
האם שיטת החשיבה של 'הקו' (אני יודע שזאת הגדרה שטחית ומכלילה, אבל בכל זאת...) הנותנת משקל קריטי למסורת כפי שהיא נתפסת בעיניהם- מי שלא קיבל את שלשלת מסירת התורה ישירות מהתלמידים המובהקים ביותר של הרב קוק (מהרב קוק אל הרב צבי יהודה ואל הרב טאו/ הרב אברום שפירא ותלמידיהם), תורתו מחטיאה לאמת ובכך היא לא רלוונטית- מבטלת למעשה את האפשרות ליצור תורה מורכבת ותלמידי חכמים המרבים שלום בעולם? האם נגזר על תורתינו להתפצל פיצול נוסף? האם זה יהיה סופה של תורה כאשר חלק מלומדיה רואים חלק מהציבור הרבני (הציוני דתי!) כלא רלוונטי בהמשך בניית תורה שבעל פה?
איך ניתן ליצור שפה משותפת?...
תשובה
שלום וברכה
לא אותי צריך לשאול שאלה מעין זו, אלא את מי שטוען את הטענה המוזרה הזו.
הטיעון האקסקלוסיבי המדיר אחרים מללמוד את דברי הרב קוק ולטעון לפרשנות מכוונת יותר הוא טיעון כל כך מנוגד לדרכה של התורה שבעל פה, עד שנראה שהוא פשוט טיעון כוחני, המבקש לייחס לטוען את הטענה הזו מעמד על לא מכוח העובדה שהוא אכן מציע פירוש נכון יותר ומכוון יותר, אלא בעזרת בניית מסגרת קביעתית שאף אחד אחר אינו רשאי לראות את עצמו כפרשן דברי הרב קוק.
אני לא מכיר דברים כאלה בתורה שבעל פה, ואפילו לא כלפי התורה שבכתב !! יש ספרים, יש שכל אנושי, יש יכולות רבות בכל מקום, וכולם לומדים את תורתו של הכהן הגדול מאחיו, ומי שיש בידו פירוש מכוון יותר – הוא זה שניכרים בו דברי אמת, ולא מכוח כל החלטה גאוותנית אחרת.
לאמתו של דבר, אני חושב שישיבות הקו כבר לא טוענות את הטענה הזו, ואולי זה מהווה בסיס ליצירה בית מדרש עוצמתי, שתלמידי חכמים מתנצחים בו ומבקשים להעמיד את הפירוש שלהם בדרך המכוונת ביותר בעזרת השכל, המסורת ודרכי הלימוד, ובבית מדרש זה האמת תורה דרכה.
למעשה, זה מה שקורה. למרות שהטיעון הזה עדיין קיים, לומדי משנת הרב קוק הם כה רבים, מבתי מדרש שונים, וגם באקדמיה, ואף אחד לא מבקש את רשות מאן דהו כדי להציע את פירושו, אלא מעמיד את דבריו למבחן קהל הלומדים את משנת הרב קוק. זו הדרך הראויה, וכך כאמור קורה.
כל טוב