המכתב לבוגרים שפורסם

שלום וברכה
אני מודה לך על ההתייחסות לדבריי, ועל הקריאה המדויקת שקראת בהם.
אענה לדברים שכתבת:

א. בדבריי לא הזכרתי את המילה אחדות ולא דברתי עליה כלל וכלל. הסיבה שלא צריך להבליט את הפער בין שני מקורות הסמכות אינה נובעת מחשיבות האחדות (אם כי כידוע לך בדברי חז"ל יש דברים מפליגים בשבחה), אלא מהצבת המטרה האמיתית העומדת לנגד עינינו, והיא היותו של כל עם ישראל עובד ד' בדרך הראויה שריבונו של עולם ציווה עליה. העצמת הפער בין שני מקורות הסמכות היא המשך הליכה בדרכו של אליהו הנביא, גדול הנביאים, שקרא לעם ישראל "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", ובסופו של דבר החליפו ריבונו של עולם בנביא אלישע, ולימד אותנו ללכת בדרך אחרת, מתוך החשיבות העליונה של כל עם ישראל. אינני חושב שמגמה זו מפריעה לנו לומר את החזון המלא שלנו. לא על כך הדיון. הדיון הוא בשאלה באיזו דרך נבוא למימושו בצורה המלאה ביות, כשעמדתי היא שהחרפת העימות בין שני מקורות הסמכות תרחיק אותנו ולא תקרב.
ב. לא הבנתי את רוב דבריך: אני לא כתבתי שהדיון הוא על הרמת שלטים בלבד, ועל כן איני יודע מהי טענתך בנושא זה. אני לא התחמקתי כלל וכלל, אלא כתבתי את עמדתי ההלכתית כפי שלמדתיה מרבותיי, ועל כן איני מבין מדוע אתה רומז כאילו דברי הם פוליטיים. לא זו בלבד, אלא שאתה מאשים אותי בכך שראיתי דברי אחרים כפוליטיים. עברתי שוב על דבריי ולא מצאתי לכך רמז – אני מקפיד מאוד שלא לייחס נימוקים בלתי עניינים לאף אדם, ועל כן נראה לי כי לא תמצא בכל הדברים שאני כותב ייחוס שכזה. אולי תוכל אתה להבהיר היכן מצאת זאת ?
ג. אתה צודק בדבריך על "תנועת האיסיים המתחדשת".
ד. אתה לא צודק בדבריך האחרים – מה שהתחולל כבר בגוש קטיף וממשיך עתה הוא לא רק מאבק על זכותו של חייל שלא למלא פקודה, אלא ניסיון לפורר את יכולת הצבא לעשות זאת. למעשה מדובר בסוג של מהפכה צבאית, שבו המובילים אותה מבקשים שהצבא יתמרד כנגד הוראות של הדרך המוסמך לקבלת החלטות במדינת ישראל. זו נראית בעיניי פעולה המנוגדת להלכה, אולם אפילו עוד קודם לכן – סכנת הקיום גדולה ביותר שלנו. כמו כן, גם דבריי על פינת המציאות הבלתי רלוונטית נכונים, ואיני מבין כיצד ניתן עוד לטעון לרלוונטיות לאור המציאות הפוליטית והחברתית של הציונות הדתית.
ה. כל ההנחות ההלכתיות שאתה מבין כ"עניין ברור" נתונות במחלוקת. לא אזכיר כעת את עמדתי, אלא רק את כמות ההנחות שכאמור נתונות במחלוקת: יש מחלוקת עצומה האם בכלל יש מצוות ישוב ארץ ישראל, והרמב"ן הוא יחיד בעמדתו; יש מחלוקת האם הרמב"ן עצמו היה אוסר על נסיגה מארץ ישראל במקום שהדבר היה מועיל (תיאורטית) לטובת ההתיישבות האחרת; יש מחלוקת האם פיקוח הנפש הלאומי (בניגוד לפרטי) דוחה את מצוות ישוב ארץ ישראל, ועוד ועוד.
ו. לא זו בלבד, אלא שגם מלך העובר על דברי תורה הוא מלך, וראה את מעמדו של אחאב.
ז. מה שכתבתי על "מלך פורץ גדר" לא התייחס למצוות ישוב ארץ ישראל, אלא לטיעון שמועלה על ידינו רק בשנים האחרונות והוא זכויות האדם על רכושו וקניינו.
ח. שוב אתה מאשים אותי בהכנסת שיקול פוליטי בדיון ההלכתי בסעיף ה. מהו השיקול הפוליטי שהכנסתי ומה הייתה ההלכה שהכנסתי דברים אלה לתוכה ?
ט. ההתעקשות כי הצבא ימלא רק תפקידים צבאיים הנאמרת על ידינו, נתקלת בשלוש בעיות יסוד: הראשון שבהם הוא שאנחנו עצמנו שמחים שהצבא ממלא לא רק תפקידים צבאיים, כמו: נערי רפול, מורות חיילות, מדריכי בית ספר שדה, ישיבות ההסדר (בזמן שהם בצבא), גיור ועוד ועוד. צריך לבוא עם ידיים נקיות כאשר טוענים טענות שונות; הבעיה השניה היא שהצבא הוא הריבון ביהודה ושומרון, ואפילו אנחנו לא מציעים לספח את יהודה ושומרון למדינת ישראל, כך שאפילו על פי דרכנו הצבא הוא הריבון ואנחנו שמחים על כך, ואם כן לא ניתן לאחוז את החבל בשני קצוותיו; הנימוק השלישי הוא שלו היינו טוענים כי לצבא אסור להיות במעגל הראשון בלבד - הייתה טענה זו מתקבלת. ברם, במקומות רבים מחנכים את הבחורים לסרב להיות גם במעגל האבטחה החמישי המגן על הכוחות המבצעים לא עלינו את הפינוי, וזו בהחלט פעילות צבאית.
י. מעבר לכך, אני לא מבין את כל קו החשיבה הזה: מעולם לא הסכמנו כי אחרים כן יעשו פעילות אסורה, ואילו עכשיו המאבק הוא שאנחנו לא נעשה, ושאחרים כן יעשו ?
יא. את הפילוג לא אני יצרתי. ההבדל בין מחלוקת ובין פילוג הוא בשאלה האם אנחנו מכירים האחד בשני ומקיימים דיון של ממש. ההחרמות, ההוצאות מחוץ לתחום, ובעיקר – אי ההשתתפות בדיונים ציבוריים רחבים הם המבחן הגדול לשאלת פילוג או מחלוקת מבורכת.

כל טוב ושוב תודה