שאלה
שלום רב,
לעיתים יוצא לי "להטיף מוסר" לאנשים, לא מתוך שום כוונות רעות, וגם לא אישית נגדם- אלא כלפי עוול כלשהו שנעשה על ידם. אבל לצערי, אני רואה שאנשים מפחדים ממני וחשים מאויימים, וזה גורם לי להרגיש ממש ממש רע, וכאילו היה עדיף שלא אעיר להם בכלל.
ואכן, במשך השנה באמת העיפו בת מהשירות שלי, בעקבות דברים שסיפרתי לרכזת. אני מרגישה שיש לי כוח מאוד שלילי, ושאני מביאה הרבה צער לעולם, וגורמת לאנשים להצטער יותר מדי. ואני מצטערת על כך כפליים.
האם עדיף לי לשתוק ופשוט "להעביר דברים הלאה"?
או שיש דרך להביא לתיקון העוול בצורה שאינה מאיימת?
אני בשירות לאומי כרגע, בבית ספר לחינוך מיוחד, ואחד המורים נתן "אגרוף" לילד שאני עובדת איתו. (הם רגילים לגעת שם בתלמידים ולהשתובב איתם, בתור משחק). איכשהו זה גרם לילד לחבלה ממש, כי העצמות שלו מאוד חלשות.(זה התגלה רק יותר מאוחר..)בכל אופן, לא מצאה חן בעיני הדרך שהם טיפלו בזה, (הם פשוט החליטו לקנות לילד מתנה),והערתי למחנך שלו. ולצערי הרב, הוא כנראה פחד שאני אדווח על המורה שעשה את זה או משהו, כי הוא התחיל להגיד לי שאני אדע שהוא עובד מאוד קשה, ושהמשכורות שלהם שם זה כמעט כמו התנדבות, ובאותו רגע התחלתי להרגיש ממש זוועה. פיזית ונפשית. ובכלל לא הייתה לי כוונה להרוס למישהו שם את החיים, פשוט "לנער" אותם קצת מההתנהגות הזאת, כי הרי מדובר בילדים חלשים שלא מבינים יותר מדי, ואולי זה בכלל לא נכון ללכת איתם מכות, אפילו בתור שעשוע.
ובעצם בגלל זה אני כותבת לכם את המכתב הזה...
אני מרגישה פשוט נורא!
למה אנשים כל כך מפחדים ממני? אני לא מבינה מאיפה כל הכוח השלילי הזה... אני מספיק מצטערת, כל החיים שלי, והדבר האחרון שאני רוצה זה להעביר את הצער הזה גם לאחרים....
איך אפשר לשנות את התדמית שלי? עדיף פשוט לשתוק ולא לחשוף את הצדדים האלה שלי? כי עד שאני פותחת את הפה, אפשר לחשוב שאני דווקא ילדה די טובה...
המון תודה!!
על הכל!
תשובה
מצוות תוכחה היא מצווה חשובה, ומהווה ביטוי מעשי למצוות "ואהבת לרעך כמוך", וכך מסבירים רבותינו את הסמיכות בין המצוות הללו בתורה.
כוון שכך, אם מצוות תוכחה גורמת להפך מ"ואהבת לרעך כמוך" - אין להוכיח.
לכן אין להוכיח מי שאינו מקבל את התוכחה, ובמקום לתקן מעשיו רק יתחיל לשנוא את המוכיח.
כמו כן. גם כלפי עצמך יש לך את החיוב של "ואהבת לרעך כמוך" שהרי מכלל החיוב לאהוב את האחר ישנו החיוב לאהוב את עצמך.
אם המציאות היא כמו שאת מתארת בשאלתך, כלומר שהנסיונות שלך להוכיח את הזולת גורמים לך לחוש תחושות כל כך שליליות על עצמך ("עד שאני פותחת את הפה, אפשר לחשוב שאני דווקא ילדה די טובה...") ממילא את צריכה להפסיק להוכיח את האחרים.
את לא צריכה לתקן עוולות ועל ידי כך, לגרום עוול לעצמך.
אם את רואה מקרה בו יש אלימות כלפי חסר ישע, התעללות מכוונת וכו' את צריכה לדווח על כך לממונים עליך מטעם "לא תעמוד על דם רעך". אולם במקרים רגילים בהם אדם פועל באופן שאינו נכון, ואת חוששת שהערה שלך לא תתקבל נכון, עדיף לשתוק. "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
יכול להיות שהקושי שיש לאחרים עם הערותיך, לא נובע מבעיה שלך, אלא שלאנשים קשה לשמוע ביקורת על עצמם. קבלת תוכחה דורשת כוחות נפש מיוחדים, ואמון הדדי גדול מאוד. ועל כן כשאת רואה דבר שאינו תקין, אם אין סכנה לפגיעה באחר, ואת חושבת שתוכחה לא תתקבל אלא תגרום לריחוק וטינה, אז אל תוכיחי.
נסי לתקן בתחום פעילותך, ולעשות ככל מה שביכולתך באופן טוב ומועיל.
אם תחושי יותר טוב לגבי עצמך אני בטוח שהיכולת שלך להוסיף אור וחסד וטוב לילדים שאת עבודת איתם, תגדל משמעותית.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם