שאלה
שלום רב,
נתקלתי בזמן האחרון בכמה הלכות ברורות שנפסקו בשו"ע, שכיום המנהג שונה בתכלית מהכתוב שם לדוג'.
·הרמ"א טוען שיש להניח תפילין בחוה"מ, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לא להניח כדברי המחבר.
·הרמ"א כותב שאין לברך שהחיינו בברית מילה, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לברך כדברי המחבר.
·לא קורעים על ערי ישראל ויהודה, ועל ירושלים.
להלכות הללו יש להוסיף שבא"י מקובל לברך ברכת כהנים גם בשחרית, לעומת חו"ל שם מקובל לברך רק במוסף.
כפי הנראה ההבדל הוא שבא"י יש שמחה מרובה, וע"כ מברכים ברכת כהנים כל השנה, וע"כ מברכים שהחיינו בברית, ע"כ לא מניחים תפילין בחוה"מ, ומאותה סיבה אין קורעים על הרי יהודה וירושלים.
א. האם יש סיבות אחרות למנהג הנוגד את פשוטה של ההלכה?
ב. מהי אותה השמחה שיש בא"י, האם אפשר להגדירה? ומה הקשר בין ההלכות הללו לריבוי השמחה?
בתודה רבה מראש! (אני שואל רבנים נוספים)
תשובה
בס"ד
שלום רב
בעניין השוני בפסיקת הלכה בין חו"ל לארץ ,אני דווקא רואה את הדברים קצת אחרת ,השמחה אומנם קיימת ,אבל איננה מהווה גורם משמעותי בשינוי הלכות קיצוני כל כך .אני דווקא רואה את השוני בפסיקה ע"פ הקבלה .באר"י נתקבלו יותר דבריו של האר"י ,אפילו נגד מרן שולחן ערוך כי פשוט כך נהגו .
את כל ההלכות שהזכרת האר"י בספרו" שער הכוונות " נתן הסבר קבלי ובעניין הקריעה על הרי יהודה ירושלים כבר הסביר המשנה ברורה שמדובר בשלטון .
נכון הוא שאוירה של א"י משפיע מבחינה מנטאלית ואפילו מסטית ומביא שמחה . ושמחה היא התנאי הראשון לנבואה ולכן א"י נקראת ארץ הנבואה ,עיין ברמב"ם בספר " מורה נבוכים " חלק ב' אודות הנבואה בימינו .
מדוע פסקה ? ישנם כמה ספרי מנהגי א"י שבהם מובאים מנהגים השונים שנפסקו בא"י ונהגו כך הא"י ,כמו ארץ החיים בספר " מנהגי א"י "בהוצאת מוסד הרב קוק .
בברכה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם