הכתבה במעריב

שלום וברכה

א. הזמינו אותי להתראיין. אני חושב שזה חשוב לחשוף רבנים בפני הציבור, וזה אחד הכלים. אנו מבקשים להיות רבנים של הציבור, להשפיע עליו, לקרב אותו, וזו אחת הדרכים.
ב. בדבריי הזכרתי לא מעט את הייחודיות של הציבור המופלא שלנו. זו הסיבה לכאב הגדול ולתסכול על כך שאנו לא נמצאים במקום בו אנו ראויים להימצא.
ג. הקמת מוסדות פרטיים נובעת מסיבות שונות, שבכללן בוודאי הרצון ליותר יראת שמיים וקרבת אלוקים של הילדים. ברם, מכל סיבה שלא תהיה – המחיר הציבורי משולם, ואנחנו צריכים לדון בשאלה מה ריבונו של עולם שואל מאתנו: את הילדים הפרטיים שלנו או להתחשב גם בשיקולים כלל ישראלים.
ד. יש התנגדות די גורפת ללימוד אקדמי, ולו רק בשל הקמפוסים המעורבים (המכללות אינן לימודים אקדמיים במובן המחקרי של המילה). ההתנגדות היא כמובן חלשה יותר במדעי הטבע, יותר חזקה במדעי החברה, ושוללת את מדעי הרוח.
ה. אינני מתייחס לפרשת הרב אלון, זולתי בשעה שהתבקשתי לעשות זאת על ידי פורום תקנה.
ו. לא הבנתי את השאלה האחרונה. יש להתייחס בהרבה יותר מאשר "גילוי הבנה" למי שרואה בעקירה עבירה תורנית ומוסרית. זו עמדה חזקה מאוד.

כל טוב