שאל את הרב

היהדות - אמת פנימית או אמת מוחלטת?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 10/07/01 23:09 יט בתמוז התשסא

שאלה

שלום לכם!

בערב שבת, כשכל החבר'ה נפגשים ומדברים, תמיד אנחנו מגיעים בסוף הויכוח לשאלה - יהדות היא אמת פנימית או אמת מוחלטת?

הטיעונים הם כאלה -

אמת מוחלטת היא אמת שכולם רואים כל הזמן וכולם מאמינים בה.

אמת פנימית היא אומנם אמת אך היא פנימית ולכן היא יכולה להשתנות מאדם לאדם (והיא משתנה).

אם כן יצא שהיהדות לא יכולה להכנס לשום קטגוריה, היא לא אמת מוחלטת, כי עובדה שלא כולם מאמינים, ואפילו לא כל היהודים מאמינים, ואם היא אמת מוחלטת אז אי אפשר לחלוק עליה, והרי על היהדות אפשר לחלוק!!!

עכשיו, אל תענו לנו שהיהודת היא אמת מוחלטת ובאחרית הימים כולם יכירו בה, כי זה לא פותר את הויכוח. בויכוח אנחנו מגיעים לשלב שקשה לתאר, אז נכתוב את הדו שיח בתקווה שתבינו:

א- ...אני הייתי רוצה לצאת מעצמי לרגע ולהגיד לך שהיהדות היא הדת הנכונה, ולא בגלל שאני יהודיה מאמינה.

ב- לא, אבל את מדברת בתור עצמך, אתת לא יכולה לצאת מעצמך, ואת לא אובייקטיבית. אני בתור נוצרי טוען שהנצרות היא הדת הנכונה והיהדות - פסה.

א- אתה יכול לטעון ככה, אבל אתה לא צודק, כי מעל כל האמונות וכל הדתות שיש בכל העולם קיימת היהדות, וזכותך לבחור בה או לא.

ב- זה נכון,אבל את אומרת שהיהדות היא הדת הנכונה, כי את נולדת וחונכת בתור יהודיה.

א- תאמין לי שאם הייתי יכולה לצאת מעצמי ולהגיד לך את זה הייתי אומרת...

וחוזר חלילה. הויכוח הזה אף פעם לא נגמר, אף אחד לא מצליח להראות לשני למה הוא מתכוון, אז נשמח אם תוכלו לבאר לנו כאן כמה דברים שיעזרו.

תודה רבה

אביגיל

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום אביגיל,
לפני שנדבר על היהדות כאמת, הייתי רוצה להתחיל מהמוסר.
נתאר לעצמנו שני אנשים שמתווכחים האם האדם הוא טוב.
אדם אחד גדל והתחנך בחברת פושעים וכל מה שלמד והפנים הוא שהוא עומד במרכז העולם ועושה רק מה שמשתלם לו. הוא מוכן לעזור לשני רק אם לבסוף הדבר יתרום לו. האדם השני גדל בחברה שפיתחה את המוסר שיש בתוכו באופן טבעי (כמו שלכל אחד יש מוסר כליות באופן טבעי, מה שאנשים קוראים "מצפון") ולכן הוא באמת רוצה לעזור לשני, הוא באמת רוצה לתת, לתרום, הוא אידיאליסט ולא חושב על טובתו הפרטית, האגואיסטית.
בויכוח התיאורטי בניהם, האם יש באדם טוב, מוסר אמיתי, יגיד האיש הראשון שברור לו לפי כל אישיותו שהמוסר הוא רק המצאה ובלוף, והאדם הוא אגוצנטרי, והטוב שהוא עושה הוא רק פרגמטי אך לא אמיתי. הוא גם יסביר לאיש השני שאם הוא היה מתחנך באותו מקום גם הוא היה סבור כך. אבל האיש השני, שפיתח בתוכו את תכונת הטוב, הרי שיש לו ודאות פנימית שיש טוב באדם שהרי הוא חש ומרגיש את הטוב הזה בתוכו. הוא יודע שאומנם אם היה גדל בחברה אחרת הוא היה עלול להחניק ולהשתיק את הטוב שבו ולהפוך ליצור אגואיסטי אך מכיוון שלא גדל כך הוא זכה לחשוף בתוכו את הטוב, והוא ממש חש בתוכו שאין הוא אגואיסט ויודע שרוצה לתת ולתרום, ולכן הודאות הפנימית שלו שיש בו טוב - היא ודאות מוחלטת.

כמו הויכוח על המוסר, כך אכן קיים הויכוח על האמונה.
כאשר יהודי גדל ונולד בתוך עם וחברה שמפתחים את תכונת האמונה שבו הוא חש בודאות פנימית שאכן פה האמת ולא יבהילו אותו טענותיו של הנוצרי חברו, מכיון שהוא יודע שלנוצרי יש נפש של גוי וממילא לא יכול הנוצרי בצורה אמיתית לחיות את היהדות ולפתח בתוכו אמונה טהורה כמו של עם ישראל. אך היהודי שאכן פיתח את חוש האמונה המצוי בתוכו יודע בידיעה ברורה שזו האמת, כפי שהוא יודע שלהיות מוסרי זה האמת. ואם יעמיק באמונתו ידע אפילו מה מקור הטעות של הנוצרי ומדוע דווקא הוא, לפי מבנה נפשו וחינוכו, טעה והאמין בנצרות.

השאלה הגדולה היא כיצד מעמיקים ומפתחים את האמונה שנמצאת בנו. בשביל לפתח מוסר אנו יודעים שצריך להיות רגיש, לעשות מעשים טובים וכדו'. אך מה עושים כדי לפתח אמונה?
מובן שהדבר קשור לכל חיי תורה ומצוות שאנו עסוקים בהם, שכל מצוה ומצוה מפתחת ומחזקת את האמונה: "כל מצוותיך אמונה", ובנוסף לכך - העמקה ספציפיתבלימוד אמונה מסודר ומובנה. לימוד אמונה אין ענינו להביא הוכחות חיצוניות, אלא להחשף יותר ויותר לרצון ה' בעולם ולגודל שטמון בנו, וממילא מתברר יותר ויותר שהאמת הזו שאנו חשים בתוכנו היא האמת המוחלטת.
בברכה
אסף , חברים מקשיבים



👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות