שאלה
שלום ,
אני פונה כדי להציל את עצמי מהמשך הידרדרות האמונה שאני חשה.
אני בת 38 ועדיין רווקה, וזה הרקע לעניין. אני באה מבית ורקע דתי, ותמיד היתה לי אמונה חזקה, גם בזמנים קשים. אני יודעת להעריך את מה שיש לי, ויש לי כמעט הכל. אבל אני חשה שהדבר החשוב ביותר - נישואין והקמת משפחה - נמנע ממני.
אני עשיתי ועושה את כל ההשתדלויות האפשריות גם בגשמי וגם ברוחני, אבל חשה שהכל מושב ריקם. עד כדי כך שאני כבר לא מסוגלת להתפלל, או אפילו סתם לדבר עם ה' מבלי שאחוש שכל מה שאומר כבר לעוס ושחוק עד דק.
באיזה שהוא מקום, אני חשה שה' לא אוהב אותי. איך יכול להיות שאחרי יותר מ-15 שנה של תפילות, בקשות, סגולות, דמעות רבות ומה לא - עדיין אני עומדת באותו מקום, בעוד רוב בנות גילי כבר נשואות עם ילדים.
אני יודעת שאני אמורה להאמין שהכל לטובתי, גם העיכובים, אבל מה לעשות, כנראה המדרגה הרוחנית שלי לא מאפשרת לי את זה.
וזה קשה. אני מצרה על הנפילה הזאת באמונה כי אני כן רוצה להאמין ולהתחזק ויודעת שזה לטובתי. אבל לאחרונה כל האנרגיה שלי מושקעת בלהתאמץ לא לשקוע ביאוש. בינתיים אני מצליחה, אבל זה שואב ממני את כל הכוחות.
הייתי רוצה למצוא מעין "מדריכה" שתלמד איתי אחד-על-אחד, ותעזור לי להתחזק באמונה ותעורר בי את הניצוץ שקצת דועך עכשיו.
האם יש מי שמוכנה לעשות דבר כזה? אני גרה בירושלים.
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה
את צודקת כי המצב בו את נמצאת אינו קל. הוא אינו קל באופן אישי, והוא אינו קל באופן אמוני.
הלוואי וידענו את הנהגת הקב"ה, ואת הסיבות שאנו מוצאים את עצמנו במציאויות אמוניות קשות. הלוואי וידענו למה ההשתדלות היא תנאי הכרחי, אולם לא תמיד היא תנאי מספיק, ויש כנראה עוד דברים המשפיעים על הנהגת הקב"ה, אלא שאנו לא יודעים אותם.
אתחיל מסיום דברייך,
אני מפרסם את הדברים כיוון שהדרך בה בחרת היא נכונה מאוד. אולי תימצא מדריכה רוחנית מעין זו, ואולי מי מהקוראים יפנה אותך אליה דרך מנגנון התגובות של האתר.
בנתיים, הדבר הנכון לעשות הוא כפול: מחד גיסא, לא להתפלל תפילות שחוקות, אלא להפך – לעמוד לפני הקב"ה ולפרוש בפניו בדיוק את מה שאת חשה, ואפילו את התרעומת שאת מרגישה. תפילה צריכה להיות דבר אמיתי, ואת האמת שלנו אנו אומרים. כך נהגו כל גדולי המקרא, ולא נמנעו מלפרוש גם אם כאבם לפני ריבונו של עולם.
הדבר השני הוא כמובן לא להתייאש. אנו יודעים בוודאות כי הייאוש מוביל לסתימת הדרך ולכניסה למבוא ללא מוצא* לא תמיד אנו יודעים מה יתרחש אם לא נתייאש, אולם בשל העובדה שהסיכוי לשינוי קיים רק במקום בו לא מתייאשים – נכון יהיה להמשיך לעשות את כל הניסיונות למצוא גאולה אישית בדרכים בה את הלכת. מי יודע ?
כל טוב ושמחינו בשמחות