שאלה
האם כל המצוות של לסבן יד ימין לפני שמאל, לקשור נעל ימין לפני שמאל, לנקות במטלית לחה לאחר השירותים, איסור אכילה לפני תפילה וכן הלאה - הם איסורים של חז"ל והתורה או החמרות ומנהגים?
תודה מראש
תשובה
לשואל היקר שלום,
כל דבר צריך לבדוק במקורותיו המובאים בספרי ההלכה, ולחזור אחורה, אל המקור הקדום ביותר שבו הוא מופיע.
לעיתים אלו דברי חז"ל מוקדמים, לעיתים דברים שכתבו הראשונים, האחרונים, ולעיתים הפוסקים מהדורות האחרונים.
אם כן, כל דין נדון לגופו.
לגבי הדוגמאות שהזכרת:
קינוח ביד ימין - מובא כבר בדברי חז"ל בגמרא (ברכות סב' א'):
"תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פנים ברבך! - אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך... מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל? אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר מימינו אש דת למו. רבה בר בר חנה אמר: מפני שהיא קרובה לפה. ורבי שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה תפילין. רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה."
גם ביחס לקשירת הנעלים ולדרך הרחיצה - מובא בגמרא (שבת סא' א'):
"תנו רבנן: כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, כשהוא חולץ - חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין. כשהוא רוחץ - רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל, כשהוא סך - סך של ימין ואחר כך של שמאל והרוצה לסוך כל גופו - סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו."
(על היחס הרעיוני של חשיבות הימין לעומת השמאל - מצוי כבר בתורה. על המשמעות הרוחנית, וממילא ההלכתית המבטאת את הדבר הרוחני המופיע במציאות העולמית, עיין ב:https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=30498)
ביחס לאכילה לפני התפילה - גם המקור לדין זה מופיע כבר בגמרא (ברכות י' ב'):
"לא תאכלו על הדם, - לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם... כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל - עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחרי גוך, אל תקרי גויך אלא גאיך. אמר הקדוש ברוך הוא: לאחר שנתגאה זה - קבל עליו מלכות שמים."
אם כן, הדוגמאות שהבאת כולן מקורן בדברי רבותינו התנאים והאמוראים המובאים בגמרא.
זוהי הדרכה של חז"ל, הרואים את כל פעולותיו של האדם בעלות משמעות, וההקפדה על הדרך שבה נעשה על דבר היא משמעותית.
ולמרות זאת, 'עוצמת' ההדרכה שונה מ'עוצמת' החיוב במצוות אחרות או באיסורים גמורים.
יש מקומות שרבותינו נותנים לנו הדרכה ראויה, שאפשר לראות את היחס הנכון אליה מ[לימוד ההלכה במקורה ואת התיחסותם של הפוסקים אליה] (דרך תשומת לב ללשון שנקטו הם: "יש להזהר" או "צריך אדם", לעומת "אסור" או "חייב אדם", וכן מתוך התבוננות בדיונים ההלכתיים בנושא, עד כמה הפתחים ללכת בכיוונים אחרים אפשריים, למשל, או שאין אפשרויות לסטות מהנאמר).
למשל, ביחס לאכילה לפני התפילה, הפוסקים דנים רבות. זוהי נקודה שהיא בעייתי יותר מאשר סדר נעילת הנעליים.
חשוב להדגיש,
אין בכוונתי לזלזל בדברי חז"ל אפילו כמלוא הנימה, אבל עולם ההלכה מעניק ללומד אותו, את המבט הנכון והשלם, את הפרופורציה שבין הדינים השונים, מה חמור יותר ומה פחות בעייתי והוא הדרכה ראויה, טובה וחשובה מאוד שיש להקפיד עליה, אבל איננה באותה 'עוצמה' של איסור אחר.
חשוב מאוד ליצור לעצמנו מבט נכון ומאוזן, המעניק יחס נכון וישר לפי מבטם של חכמים על הדברים, ולא לפי המקובל בציבור.
דוגמא קלאסית ליחס מופרז נמצא למשל, ביחס לכיסוי ראש לגברים.
בגמרא מוזכר סיפור על כיסוי ראש לצורך יראת שמים, אך לא כחובה.
הראשונים מביאים דין זה - אבל גם הם רק לגבי אמירת שם ה' עם כיסוי ראש או כניסה לבית הכנסת רק עם כיסוי ראש.
לכן, גם המחבר מביא דין זה בשולחנו הטהור בלשון זו:
"[יש אומרים] שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, [וי"א שיש למחות] שלא ליכנס בבהכ"נ בגלוי הראש" (שו"ע או"ח צא' ג').
המנהג היום ללכת עם כיפה כל היום - הוא מנהג מאוחר, ומעניין שהוא הפך לסמל ומדד ליראת שמים (וכמובן, שאין בכך שום היתר לזלזל בדבר).
בסוגריים, לעומת זאת כיסוי ראש לאשה נשואה הוא דין שמקורו כבר בתורה, וחומרתו הרבה יותר גדולה מאשר כיסוי ראש לאיש. ואעפ"כ, ראה על מה מקפידים יותר.
יה"ר שנזכה ללמוד את דברי התורה הקדושה, ולזכות שיאיר ה' עיניינו בתורתו.
בברכה
אמיר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם