שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני זקוקה לעצה ולעידוד, פחות לתשובה הלכתית.
אני נשואה עם ילדה. חוץ מזה אני גם סטודנטית וכאן מתחילה הבעיה. בעלי לא רואה בעין כ"כ יפה את הלימודים. לדעתו, ילד צריך את אמא. אני מסכימה אתו בעקרון שזה יכול להיות מצוין, אך לי אישית זה לא מתאים. אני צריכה תעסוקה בחיים ורוצה שיהיה לי מקצועה. כשאני כל הזמן בבית קשה לי לקום בבוקר ואני נכנסת לדכאון. אני מרגישה שהלימודים שלי תורמים גם להורות. קשה לי עם ה"טפטופים" המתמידים של בעלי נגד היציאה שלי מהבית. הוא טוען שאמותינו לא היו כך. כרגע, הוא זה שנשאר עם הילדה בבית וזה גם מתסכל אותו. כשאני מחוץ לבית יש לי יסורי מצפון למרות שאני יודעת שאני עושה בגדול את הדבר הנכון. אשמח לעצה. בתודה מראש.
(אודה אם תשלח לי תשובה במייל לא תפרסם את השאלה באתר, אני פוחדת להחשף)
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
את זו שמכירה את עצמך ואם את אומרת שלצאת זה עושה לך טוב אז אסור לך לוותר על פיתוח האישיות שלך ועל המסלול שבחרת בו.
אבל את צריכה להבין גם אותו!
זה לא מתאים לאישיות שלו לשמור כל היום על הילדה.
את חייבת לרשום אותה למעון יום או לחילופין לקחת בייביסיטר!
והשאלה היא שאלה של מינון ושל איזון נכון בינכם.
בודאי שגם הוא יכול וצריך לשמור על הילדה אבל אם זה בדרך קבע זה מאוד מתסכל אותו והוא ממורמר ובצדק.
אם הוא שומר מידי פעם זה סביר ונורמלי וטוב אבל לא בדרך קבע.
את צריכה לבדוק את מינון הלימודים שלך ומאוד תלוי באיזה שלב את נמצאת בלימודים כי אם זה שנה ראשונה את זה שונה משנה שלישית לקראת הסוף.
ואל תשווי את עצמך לרווקות שלך או לחברות רווקות שיכולות לצאת בבקר ולחזור בערב.
המציאות שבה את נתונה היא שונה ואולי את צריכה להתאים את המינון של הלימודים למציאות שבה את נתונה.
ונקודה אחרונה לסיום. ,הפטפוטים" שאת מזכירה בשאלה הם מאוד טובים וחשובים .זה מאוד חשוב חשוחח ולדבר בפתיחות על הכל ולמצוא ביחד את הדרך הנכונה עבורכם.
יכול להיות שצריך להתייחס ל"פטפוטים " האלו יותר בנחת ולא במתח. לשוחח בנינוחות ולא בלחץ. אולי ליצור אווירה נעימה וידידותית (לא חייב בבית אפשר לצאת...) כי הליבון והבירור הם כקודות חיבור אמיתיות בינכם שבונות את הבית שלכם כבית נאמן וחזק.
בברכה,
עוזיאל
.