ההדרכה שלי עוצרת אותי

שלום!
מהשאלה שלך ומהתיאור של הלבטים אפשר לשמוע את היחס הרציני להדרכה ובכלל, את הרצון האמיתי לעשות דברים משמעותיים. הרצון הזה והמוטיבציה הזאת לשפר ולהתפתח היא מרכיב חשוב, ובעצם כמעט הכרחי להתחלה של מציאת פתרונות.
כל אחד ואחת מאיתנו מתפקדים במסגרות שונות ופועלים בשיתוף פעולה עם אנשים אחרים: בביה"ס, בתנועה, ובהמשך גם בעבודה ובקהילה. ההשתייכות למסגרת, לקבוצה או לארגון מספקים לנו צרכים מסוימים אך יש להם לעתים גם מחיר. כך יוצא שלמרות העמדות הברורות שלנו כיחידים לגבי ערכים והתנהגות "נאותה", בשטח יש הרבה שטחים אפורים שלא לגמרי מסתדרים עם האידיאלים הנעלים.
אז בעצם עולה כאן השאלה: האם ה"מחיר" שאני משלמת, והפשרות שאני עושה מבחינה ערכית עם מה שקורה סביבי בתנועה, שווים ביחס לתוצאה? אם כן, אולי בכל זאת כדאי לי להישאר ולעשות פשרות אישיות לטובת החניכים. אם לא – מה אני עושה פה בכלל?
בואי נבחן את הדילמה מנקודת מבט מקצועית של הגדרת מטרות. להדרכה יש לעתים תופעת לוואי מעניינת: היא יכולה להביא את המדריכים למצב של מעין "שכרון כוח", תחושה שעכשיו הם הולכים להפוך עולמות, לתקן את העולם, לחנך את הנוער וכו´. בפועל, מבחינה מקצועית, חשוב לא לחיות באשליות ולברר עד כמה יכולה להגיע השפעה של מדריכה. גם ההשפעה שלה על הקבוצה שלה קשורה בעוד הרבה משתנים. היא נמצאת עם הקבוצה בערך פעמיים בשבוע, וביתר הזמן החניכים חשופים להשפעות – לעתים סותרות – של הורים, מורים, חברים, טלוויזיה, אינטרנט, חוגים ועוד. לנו כמדריכים כדאי להיות מודעים ליחסי הכוחות ולא להתעלם מהם. הכוח שלנו מוגבל, ולכן כדאי לנו לעשות בו שימוש נבון ומכוון היטב. להגדיר מטרות שמתאימות לעמדה שבה אנו נמצאים וליכולת שלנו לעשות דברים. ההשפעה שלך כמדריכה מכוונת בעיקר כלפי החניכים שלך, ובמידה רבה גם כלפי הסניף. לעומת זאת, היכולת שלך להשפיע ברמת התנועה ומעלה – קצת מוגבלת כרגע.
הצד השני של הדילמה הוא ה"קורבן" האישי שלך לטובת הכלל. הפשרה שלך. אחד הכלים הכי משמעותיים של מדריכים היא אותנטיות. מדריך ש"משחק אותה", ולא חשוב לאיזה כיוון, מסכן את האמון שהחניכים רוחשים לו ומקטין מאוד את הסיכויים שלו להוביל תהליך משמעותי בקבוצה. אבל את בהחלט בחברה טובה: אין למעשה כמעט מדריך אחד לדעתי (טוב, אולי שניים) שבאמת מזדהה מעומק ליבו עם כל אחד ואחד מהסעיפים בחוקת התנועה (זאת שכולם מכירים בעל פה) ומרגיש מחויב להם באופן מלא. אגב, רוב המדריכים – כמו בני נוער בכלל ובני אדם בכלל – הם לא בדיוק צדיקים טהורים שצנחו מהעננים במצנח רחיפה כדי להציל את העולם. הם – אנחנו – עושים שטויות, טועים, קצת מחפפים לפעמים, וכו´ וכו´. וזה בסדר. אנחנו לא אמורים להיות מושלמים כדי להיות מדריכים, לא מבחינת ההסכמה עם כל ערכי התנועה כולם וגם לא מבחינת הצדיקות הדתית שלנו. כן כדאי שתהיה איזו התאמה מינימלית מסוימת, שתאפשר לנו לתפקד ולעמוד ברוב הדרישות העיקריות בלי שנרגיש סתירה מהותית לתחושות ולעמדות שלנו. או במילים אחרות – בלי שנתעצבן יותר מדי. בכל מקרה אסור לנו לסתור באופן בולט עמדות או רעיונות של התנועה שבה אנו חברים, כיוון שבכך אנחנו למעשה מועלים בתפקידנו. אם את מרגישה שאת יכולה להדריך בצורה טובה בלי לעשות את זה, ובאופן שלא גורם לך להרגיש רע עם עצמך – מעולה. אם לא, כדאי לזכור שיש עוד כמה וכמה פעילויות מועילות שבני נוער יכולים לעשות למען עצמם ולמען הכלל – מלבד הדרכה. לעזוב את ההדרכה זו אפשרות לגיטימית ומכובדת בכל מצב ובכל זמן, ואין טעם לחשוש ממנה.
אז מילת המפתח היא איזון. פרופורציות. וגם: רלוונטיות. לראות איפה באמת יש התנגשות משמעותית מבחינתך שגורמת לך להרגיש לא טוב באופן אישי (למשל מהדברים שאת רואה סביבך במחנה), ואיפה יש מעבר לזה גם השלכות משמעותיות להדרכה שלך כלפי החניכים (למשל אם הדברים שאת נדרשת לעשות במחנה משפיעים עליהם לרעה, לדעתך).
את כותבת "איך אני יכולה גם לקדם את עולמי הרוחני, מבלי ´להיתקע בבוץ´ של ההדרכה?". זה נכון שההדרכה יכולה לעזור למדריכים להתפתח ולצמוח, אבל אם את מדריכה טובה מצד אחד ומצד שני את מרגישה שאת מתפתחת דווקא במקומות אחרים – בסדר גמור! אין בהכרח סתירה בין הדברים. כשאת סופגת רשמים של דברים "מתוקנים" במקום אחד ומנסה להביא אותם למקומות "פחות מתוקנים" כמו הסניף או התנועה או הקבוצה שלך – יכולה להיות בכך תרומה גדולה. מה שכן, זה מחזיר אותנו לנושא הגדרת המטרות. את "לא מרגישה קידום". האם זה משהו שמרגישים או שבוחנים באופן יותר רציונלי? בחינה זהירה של תהליך הגדרת המטרות שלך (ראי קישורים בתחתית העמוד) יכולה אולי לעזור לראות האם הגדרת מטרות גדולות מדי, או שאפשר לחשוב על מטרות שיותר רלוונטיות לחיבור המיוחד בינך לבין הסניף והחניכים שלך. אם עדיין נראה לך שאת לא מצליחה לעמוד במטרות הסבירות שהצבת לעצמך, ושאת גם לא ממש נהנית במהלך הניסיון – בהחלט יש מקום לשקול לפעול במישורים אחרים ואולי לעזוב את ההדרכה.
מקווה שהצלחנו לספק קצת חומר למחשבה, ואת כמובן מוזמנת להמשיך ולהתייעץ וגם לעדכן איך הולך.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com

לקריאה נוספת על הגדרת מטרות בהדרכה:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153366