שאלה
לרב שלום רב!
בעקבות שיחה עם דודי החרדי התעוררו אצלי שאלות לגבי הדרך הדתית-לאומית.
מהי הדרך הנכונה שבה עלי לחיות?
האם הדרך החרדית היא הדרך הנכונה, כלומר לשבת כל היום וללמוד תורה? בלי להתגייס לצה"ל? בלי להאמין במדינה שהוקמה על בסיס חילוני ועודנה בעלת אופי חילוני? בלי לעבוד? האם אנו לא צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו? האם "כל עמ"י יושב ולומד תורה" זה האידיאל שלנו? כי אם כן, הדרך שלנו הדתית לאומית לא עושה דבר כדי לקדם זאת אלא זה נשאר אצלנו בגדר שאיפה, כי עובדה שאנו בעד גיוס. דודי גם טוען שגיוס אסור ורוב גדולי התורה מתנגדים ושוללים לחלוטין את הצבא כי רבים מהדתיים ההולכים לשם מתקלקלים מבחינה דתית, אם כן, כיצד אנו מתירים זאת?
והוא אומר שדווקא בזמן של הדור הזה אנו צריכים להוסיף תורה ולכן מספיק שיש חילונים שמתגייסים, אנחנו לא צריכים להוסיף על זה אלא להיפך להרבות קדושה ותורה וגם מי שלא יכול ללמוד כל היום, עצם המסגרת התורנית, האווירה שבה הוא נמצא מצילה אותו ומה שהוא ילמד יעזור לעם ישראל.
גם בעניין עבודה, אם באמת כל עמ"י צריך רק לשבת וללמוד תורה, ממה חיים?
ובעניין המדינה, באמת המדינה היא חילונית ונהיית יותר ויותר "חופשית", אם כך כיצד מותר לנו להיות חלק מכך (ויתורים על חלקים מהארץ, חוקים המנוגדים לדת) - ברור שרוב הדברים קורים מחוסר ידיעה ולא בכוונה, אבל בכל זאת, הם קורים ואנו לא מצליחים לעצור אותם, אז אולי אין לנו מקום במוסדות הללו שהרבה פעמים אין לנו השפעה שם או שדעתנו לא נחשבת ואז אנו נהיים שותפים לדברים המנוגדים לתורתנו?!
לא כ"כ ידעתי מה לענות ונהיה לי בלבול ולכן החלטתי לשאול את הרב שעד כמה שידוע לי משתייך לזרם הדתי-לאומי.
אני מקווה שהתשובות יעזרו להאמין יותר ולהתחזק בצדקת דרכי.
תודה רבה מראש,
תשובה
ב"ה ט' כסלו תשס"ה
שלום רב!
חזרת עם ישראל לארצו בעקבות פעילותה של התנועה הציונית, זהו אחד האירועים המרכזיים בתולדות עם ישראל. מי שסוקר את ההסטוריה שלנו יכול להווכח בכך. אירוע בסדר גודל כזה ובהצלחה מרשימה כל כך לא היה יכול להגיע לעולם ללא עזרה של הקב"ה, בכך אנו מאמינים וזוהי הדרך האמיתית.
מכח כך נגזרת החובה להיות שותפים בתהליך כה משמעותי בחיי האומה, הגיוס לצה"ל הוא בראש וראשונה שותפות ברצון ה' המתגלה בתהליך של שיבת ציון בימי בית שלישי. מעבר לכך זו חובה הלכתית שפסוקה ברמב"ם בהלכות מלכים שלמלחמת מצווה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. זה נכון שמצוה זו דורשת מסירות נפש גופנית, והיא לעיתים נתקלית גם בקשיים רוחניים, כיוון שמצבו הכללי של עם ישראל מבחינה רוחנית הוא מסובך, אבל מפני כך אין שום פטור מן הגיוס. האם אדם שיש לו בעיה לעבור ברחוב לא הולך לישיבה או לקנות מצות או אתרוג?
הצבא לא מקלקל אף אחד, מי שמתקלל בצבא יש לבדוק כיצד הגיע לצבא.
יש חובה על אדם לעבוד ולהתפרנס, כל מי שמתחתן מתחייב בכתובה לזון ולפרנס את אשתו, זו חובה הלכתית פשוטה.
במדינת ישראל אין חוקים המכריחים אדם פרטי לעבור על מצוות התורה, זה נכון שבמערכת הציבורית הדברים יותר קשים ומסובכים, אבל שומה עלינו לנסות ולהשפיע על מנת לשנות, ותהיטיב מערכת חשובה זו.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם