שאלה
שלום הרב.
אני חייל עכשיו סיימתי טירונות.לפני הצבא למדתי שנה וחצי שבהם קרעתי את עצמי בלימוד השקעתי הגעתי לשיא מבחינתי בקירבה לאבא שבשמיים.
עכשיו התגייסתי ועם הזמן דעך ודעך הקשר עם הבורא והתורה.אין זמן ללמוד,תפילה זה לא תפילה,כל היום שומע קללות,כל היום צעקות,עבודה מתישה וגסה וזהו.
אני מרגיש ריק חסר תוכן לא אני האמיתי אני לא מסוגל ככה אני משתוקק לתורה לתפילה להתקשרות עם ה' אבל אין לי את זה.לא עוזר לי 5 דקות ביום ללמוד איזה מזהו ב"לכו לחמו בלחמי" זה לא מספק אותי.הנפש שלי צמאה.כמובן שזה משפיע על התפקוד שלי בצוות יותר עצבני יותר גס זה לא אני.מה אני עושה?מה יש בכלל לעשות?
תשובה
שלום לך
כל חייל בצבא מתמודד עם בעייה זו! בכלל - היציאה מבית המדרש עוד לפני ההגעה לצבא מנמיכה את רוחניותו של האדם, וקל וחומר ההגעה לצבא! לא סתם התורה אומרת ומצווה על האומה 'והיה מחניך קדוש'!
זה חשוב להקדים זאת על מנת שתתפוס פרופורציות - זה לא בעיה בך אלא במציאות!
מה ניתן לעשות?
א. אדרבא - קדש את הדקות שיש לך ותרגיש בהם ניתוק מוחלט מכל דבר אחר ותלמד משהו קצר - משנה וכדומה. אל תחפש את מה שלמדת במכינה או בישיבה , תחפש את מה שלומד האדם הפשוט בן 50 כל יום - משנה, הלכה או אימרות חז"ל!
ב. קח לך משנה או ספר מחשבה קטן בכיס ותאתגר את עצמך ללמוד בכל רגע פנוי. עצם האתגר ירומם אותך.
ג. נסה להפעיל את הראש ולעסוק גם בעת פעילות טכנית וסזיפית בנושאים מרוממים. בשאלות קיומיות שמטרידות אותך, במחשבות לאו דווקא דתיות, אך יותר ערכיות מדיבור סתמי (על מצב עם ישראל בעת הזאת, על מה ה' רוצה מעם ישראל או ממני כאדם וכו' וכו').
ד. אל תתייאש - צעד קדימה. תאמר לעצמך שאם היום היה לא טוב, אולי מחר יהיה יותר טוב!
אני מקווה שעזרתי לך, יישר כחך ותזכור שאתה חייל ומקיים את אחת המצוות הגדולות והחשובות - חזק וברוך