הבדלה

כתב הרמב"ם (הל' שבת פרק כ"א ):
"מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו" כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה".
כלומר מן התורה חייב האדם לאמר מילים שמציינים את קדושתו של יום השבת בכניסת השבת וביציאתה. (ויש חולקים וסוברים שהבדלה היא תקנה של חכמים). ומוסיף שם הרמב"ם:
"מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין, ואף על פי שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס."
כלומר מה שאנו עושים הבדלה עם גביע של יין זה תקנת חכמים. ואם אין לאדם יין במקום שבו הוא נמצא, עליו לאמר מילים של הבדלה בלי יין. ולמעשה, בתפילת ערבית של מוצאי שבת אנו מזכירים את ההבדלה בין קדושת השבת לימי החול. ומי שלא התפלל אומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

כל נוסחי הברכות שבידינו יוסדו על ידי "אנשי כנסת הגדולה" ( חכמי בית דין הגדול בתחילת ימי בית שני).
הנוסח המלא נמצא בסידורים. הוא מורכב מפסוקי פתיחה, בררכה על היין וברכת "המבדיל בין קודש לחול". באמצע מוסיפים 2 ברכות נוספות:
ברכת בשמים – בשבת יש לנו "נשמה יתרה", תוספת רוחניות שאותה אנו מרגישים. בצאת השבת יש חולשה לנשמה, ועל מנת ל"חזקה" אנו מברכים ומריחים בשמים.
בורא מאורי האש – כדי לציין את ההבדל הבולט בין שבת ליום חול שבשבת אסור לעשות מלאכה ובין השאר אסור להדליק אש. סיבה נוספת לברכה על האש דווקא במוצאי שבת היא כיוון שלפי מסורת חז"ל הקב"ה גילה לאדם הראשון את האש במוצאי שבת (כזכור אדם נברא ביום ששי, בו ביום חטא וגורש מגן עדן ובשבת היה שרוי באבלו. במוצאי שבת גילה לו את האש לנחמו)

הבדלה עושים בכל החגים מן התורה שהם שנקראים בתורה מקראי קודש (ויקרא כ"ג): ראש השנה, יום כיפור, סוכות (חג ראשון ואחרון), פסח (כנ"ל) ושבועות.
ההבדל הוא שחגים אלה, חוץ מיום כיפור, אינם אסורים במלאכה ולכן אין בהם ברכת מאורי האש. וכן אין בהם ברכת בשמים ולא את פסוקי הפתיחה.

בברכה
אפי קיציס