שאלה
שלום רב.
במסכת קידושין, דף א. נאמר כי "האשה נקנית בשלושה דברים... בכסף, שטר וביאה".
בהמשך מבואר כי עניין השטר והכסף אלו הם תוספות שהוסיפה התורה על מה שהיה מקובל בעולם לפני כן - רק בביאה.
מעבר לכך - ידוע כי מי שגרש אישה ובא עליה לאחר מכן - צריך לגרשה שוב, כלומר - היא שוב התקדשה לו.
מס' שאלות בנושא:
א. האם עניין "חיבור הנפשות" שהוא משמעות הנישואין קורה בברכות החופה, בביאה, מתי? ומה, אם כן, משמעותו של טקס החופה? הרי הוא לא "דרוש", ולפי משנה זו, נראה כי גם טקס חופה "בקפריסין" תופס בהלכה.
ב. האם ילד שנולד לזוג לא נשוי כדת וכדין נחשב ממזר או פסול חיתון? הרי ברור שהיו פה קידושין ב"ביאה".
תודה
תשובה
א.החיבור בין האיש לאשתו נעשה בשני שלבים: שלב א' "קידושין" (בלשון המקרא "ארוסין", היום: נתינת הטבעת, ואמירת "הרי את מקודשת לי...". שלב ב', "חופה" (או "נישואין"): הכניסה לגור בבית אחד, היום: "חדר הייחוד" או, העמידה תחת החופה. בתקופת המקרא (אחרי מתן תורה) המשנה והתלמוד, פרק הזמן בין שני השלבים היה, אצל רווקה, 12 חדשים. בתקופה זו, הקשר בין שני בני הזוג הינו נפשי בלבד, ללא קשר גופני.
מה שציטטת מקידושין, פרק א' משנה א', הן שלש אפשרויות לשלב א'- הקידושין. דהיינו: יש אפשרות שהחתן יתן לכלה פיסת נייר בה כתוב "הרי את מקודשת לי בשטר זה כדת משה וישראל" לעיני שני עדים, ובכך תהיה האשה מקודשת. עדיין (עד ל"חופה")- אסורים בני הזוג בקשר גופני.
יש אפשרות שהחתן והכלה יעמדו יחד בכניסה לחדר, והחתן יאמר לכלה, לעיני ולאזני שני עדים "הרי את מקודשת לי בביאה זו כדת משה וישראל", יכנסו לחדר, ויסגרו הדלת. ושוב- ביציאתם מהחדר, אסורים זה לזו בקשר גופני עד ה"חופה".
היום- מקדשים בדרך השלישית בלבד: בכסף (ליתר דיוק: ב"שווה כסף"= הטבעת)
אני מקווה שמשמעותו ההלכתית של טקס ה"חופה" הובהרה.
לגבי טקס נישואין חילוני ("אזרחי") יש דעות שונות אם מהווה, אכן, יצירת קשר הלכתית.
ב."ממזר" הינו ילד שנולד מקשר האסור על פי התורה בדרגת חומרה מסויימת ומעלה. לדוגמא: ילד שנולד מאח ואחותו- ברור כי הוא ממזר. ילד שנולד לכהן וגרושה- אינו ממזר. חיים יחד, אינם "קידושין בביאה", אך הילד שנולד אינו "פסול חיתון".