שאלה
שלום , אני ליאור הייתי מדריכה לשב נבטים בנות במשך שנה בבני עקיבא . לפני כבערך חודשיים עזבתי את ההדרכה .
עזבתי בגלל שהיו לי בעיות עם המדריכה שהדריכה איתי , היה לנו הבה מאוד ריבים והיה לנו גם בעיה בשבט שהייתה לנו חניכה בעיתית..
העזיבה שלי נגרמה מכך שהקומונרית החדשה שנכנסה כשבועיים לפני העזיבה שלי ערבה את המחוז והרכזים שלא הכירו את שתינו (אותי ואת המדריכה השנייה) קבעו מי תשאר ומי תעזוב..חשוב לציין שהמדריכה השנייה היא מדריכת חוץ , ואני מדריכה שגדלתי בסניף מכיתה ד' . מאז שהודיעו לי שאני עוזבת ניהיה לי משבר בלב , ואני מרגישה שאני לא מספיק חזקה לעבוד את ה' בשמחה תמידית .
מאז שעזבתי קרו הרבה דברים שנגעו לי בלב וכאילו נכנסתי לדיכאון ממושך במשך חודש .. - רציתי לשאול איך אפשר להתגבר על מצב שכזה ולנסות בכל זאת לנסות לחזור לעבוד את ה' בשמחה ? למרות מה שקרה ..אני יודעת שהכל לטובה ואני מאמינה במשפט הזה : "תן חיוך הכל לטובה" אבל במצבים קשים כאלה קצת קשה לי להאמין במשפט הזה..אשמח שתענו לי(:
תודה רבה !
תשובה
שלום לך.
במשנה שנמצאת לקראת סוף מסכת "ברכות", אנו מקבלים הנחיה: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". זה קשה ליישום, אבל גם על דברים שנראים לנו רעים מאד, אנו מברכים. הדוגמא הקיצונית היא, ברכת "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, דיין האמת" שמברך אדם כאשר נפטר מישהו מהקרובים לו ביותר.
מעשה הברכה, אומר כי האדם שקרה לו דבר "רע" מבין כי מאחורי הדבר הזה, כמו מאחורי הדברים הטובים שקורים לו, עומד הקב"ה.
מה הרגיש ומה חשב יוסף כאשר היה עמוק בבור, לשם זרקו אותו אחיו?
אנחנו מודעים לכך רק בהמשך הסיפור, כאשר יוסף אומר לאחיו: "אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה..." יוסף אומר לאחיו: כאשר הייתי בבור, וכאשר נמכרתי לעבד במצרים, וכאשר נזרקתי לכלא במצרים ללא עוול בכפי, יכולתי ליפול אל תוך שנאה או יאוש. אני בחרתי לא ליפול, אלא לקבל כהנחת יסוד שהקב"ה הוא זה שהוביל אותי לבור, הוא הוביל אותי לעבדות אצל פוטיפר, הוא הוביל אותי לכלא, והכל- בשביל להתקדם בחיים, ולקדם מטרות חשובות. זו הדרך שיוסף לא נשבר.
האם קל ללכת בדרכו של יוסף? לא ולא! קשה מאד.
האם ניתן? אכן כן. אבל קשה מאד.
נסי ללכת בדרכו של יוסף. שאלי את עצמך "מה טוב במה שקרה לי?" "מה אני יכולה להפיק ממה שקרה לי?" "איך מה שקרה לי יכול לעזור לי להתקדם בחיים?"
בהצלחה!