האם יש טעם להקריב היום קרבנות

בס"ד

אני מצטער על אריכות הזמן אבל רק עכשיו הגעתי לשאלה שלך.

ובכן הנושא של קורבנות הוא נושא מורכב. אתה בודאי מכיר את מה שכתב [הרמב"ם] שכל ענין הקרבנות הם לקרב את האדם לאלוקים. וכשהאנשים תפסו את הקרבנות כדבר מנותק - נחרב בית המקדש. ועל זה צעקו הנביאים קודם חורבן הבית בנסיון ןמנוע את חורבנו.

וכך כתב הרמב"ם בספר מורה נבוכים - חלק ג פרק לב.

"ובעבור זה הענין אשר גיליתי לך נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלותם והתחזקם להביא הקרבנות, ובואר לכם שאינם מכוונים לעצמם כונה צריכה מאד, ושהאלוה אינו צריך להם - אמר שמואל "החפץ ליי בעולות וזבחים כשמוע בקול יי? וגו'" ואמר ישעיה, "למה לי רוב זבחיכם? - יאמר יי וגו'"; ואמר ירמיה, "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח - כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר, שמעו בקולי, והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם".
וכבר הוקשה זה המאמר בעיני כל מי שראיתי דברים או שמעתים, ואמר, איך יאמר ירמיה על האלוה שלא צוונו ב'דברי עולה וזבח' - ורוב ה'מצוות' באו בזה?
אמנם כונת המאמר הוא מה שבארתי לך, וזה שהוא אמר, שהכונה הראשונה אמנם היא - שתשיגוני ולא תעבדו זולתי, 'והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם'; וזאת המצוה בהקרבה וכון אל הבית אמנם היתה בעבור שתעלה בידיכם זאת הפינה ובעבורה העתקית אלו העבודות לשמי, עד שימחה שם 'עבודה זרה' ותתקים פנת יחודי;
ובאתם אתם ובטלתם התכלית ההיא והתחזקתם במה שנעשה בעבודה, והוא - שאתם ספקתם במציאותי, "כחשו ביי ויאמרו, "לא הוא", ועבדתם 'עבודה זרה', "וקטר לבעל הלוך אחרי אלוהים אחרים... ובאתם אתם ובטלתם התכלית ההיא והתחזקתם כמה שנעשה בעבורה, והוא - שאתם ספקתם במציאותי, "כחשו ביי ויאמרו, "לוא הוא", ועבדתם 'עבודה, זרה' "וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים... ובאתם אל הבית וגו'" - ונשארתם מכונים אל 'היכל יי', ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים אל 'היכל יי' ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים כמה ראשונה:
,,,, וזה הענין בעצמו אשר אמרו ירמיה הוא אשר נאמר בתהילים על צד ההוכחה לאומה כולה בסכלה אז הכונה הראשונה, ולא היתה מבדלת בינה ובין הכונה השנית. - אמר, "שמעה, עמי, ואדברה, ישראל, ואעידה בך, אלוהים אלוהיך אנוכי, לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד, לא אקח מביתך פר, ממכלאותיך - עתודים". וכל מקום שנכפל זה הענין - זאת היא הכונה בו. והבינהו מאד, והסתכל בו".

מכאן אתה למד כי הסיבה שחרב בית המקדש היתה באומרם "היכל ה'", בכך שהם ראו את הענין בבית עצמו ולא בעוצמה הרוחנית שלו.

מכאן אתה למד שקרבנות שיהיו בימינו יהיו רק כאשר תחזור ההבנה של העוצמה הרוחנית שלהם. ואחת הסיבות שעדין הוא לא נבנה היא בגלל שלא התעלינו אנחנו ולא התעלה העולם להבין את עוצמת המצוה הזו.

ובענין זה רציתי להביא בפניך את מה שכתב הרב קוק באורות הקודש ד תקטז בפיסקה המתחילה "יפעת גלוי המצוות"

"קודם שיבא העולם החדש, שיהיה לו מגע באותו האור העליון, שיהיה שייך לומר בו פנים של "מצות בטלות לעתיד לבא", יתגלו המצות בהוד סגולתם, בכל הודם ונועמם הפנימי, בתפארת החיים הממשיים שבהם. וכל העולם כולו ישתומם למראה גדלם ויפעת כבודם, וכל ישראל יתדבקו באהבתם בכל לב, בעצמיות הטבע האלהי שבהם, ומרוב אהבה וחשק יתקשרו בקדושת כל המצות כולן, ורזיהן בפועל ובמעשה יגלו אליהם מרוב שמחת גילם בעשייתם. ומאוירא דארץ ישראל המחכים יופיע אור קודש כליל חכמה על כל הנשמות בפרטיות ובכלליות, להתענג על יקר תפארת דעת האמת שבחיי נועם וקודש של סגולת המצות, ואם הקדושה תמלא בשפעתה בעולם עד כדי המדה של התעלות קודש המביאה לבטלותן של מצות, יהיה זה דוקא אחרי תקופה ארוכה מלאה אהבה וחשק, מלאה אמונה קדושה ודבקות אצילית אלהית טבעית. ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה.
ואז כשתוקף הקודש ימלא, וכל חזיון יגלה, אין לנו שום הבדל באיזה צורה יהיה המעמד המרומם, אם בצורה שהמעשיות תובעת בו את תפקידה, ומניחה מקום לרישומה, כמאן דאמר (כדעת מי שאומר) "אין מצות בטלות לעתיד לבוא", או בצורה שהמעשה כולו בכל סגולתו בלוע יהיה בהדרת יפעת תשוקת הרגשת הנועם האלהי העליון בשפעת קדשו, ותמימות חמדתו וזהו כמאן דאמר (כדעת מי שאומר) "מצות בטלות לעתיד לבא".
אבל לעולם לא יבא מעמד עליון זה כי אם אחרי שיוקדם לו מעמד של תחיה תורנית מצותית שלמה בכל הוד יפיה, בתשובה מאהבה המקפת את כל האומה כולה, ופועלת ג"כ על כל העולם, עד כדי השפעה על גרים גרורים, ונלוו גויים רבים אל ד' והיו לי לעם וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך, ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים, הס כל בשר מלפני ד', כי נעור ממקום קדשו".

וכבר כתב הרב קוק בתשובה לאחד (שטמפפר אגרות ב עמוד רנ) ששאלו על ביטול המצות בימינו. שצריך להזהר מהטעות שטעו הנוצרים שניסו לראות את המציאות בעיניים דמיוניות כמו שהם ראו משיח בקודם זמנו בדמות ישו. כך הם ראו את ביטול המצוות כשעדיין העולם לא ראוי לכך.

וכך, כתב הרב קוק לאותו אדם, שיש להזהר שלא להקדים את המאוחר כיון שהיום העולם עדיין אוכל בשר והחרב אוכלת בכל פה. ועדיין לא נראה שהבשילו התנאים לבטל את המצוות ובכללם את הקרבנות.

אבל לעתיד כתב הרב קוק בעולת ראיה על הפסוק "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" כי לעתיד לבוא יהיו הקרבנות רק מנחות העשויות מן הצומח ולא קרבנות העשויות מן החי.

וראה בסידור עולת ראיה בסוף תפילת י"ח
" וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
בעלי החיים, הקרבים למזבח, חל בהם עצמם התקון ע"י התעלותם להיות זבח לד', שכיון שאין בהם דעת אינם מגיעים להתעלות זו כי-אם במעשה הנעשה בהם בהעלות לד' דמם וחלבם, שהם עיקר מכון הנפש. משא"כ האדם, אשר בלבו המבין ישכיל את מעשה הקרבן ויתקרב אל ד' כדעתו.
אבל לעתיד לבא שפע הדעת יתפשט ויחדר אפילו בבעלי-החיים, "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ד'", וההקרבה שתהיה אז של מנחה, מהצומח, תערב לד' כימי עולם וכשנים קדמוניות.


וליתר קלות אני מעתיק לך קישור על החשיבות של בית המקדש והעבודה בו ואולי גם ממנו תקח מקורות לימינו:

http://www.yeshiva.org.il/Shiurim/Books/lama_bm/index_bm.HTM


בהצלחה