האם הרצל היה אנטישמי?

שלום וברכה!
הרצל לא היה אנטישמי. הרצל היה 'בעד-שמי', הוא מסר את כל חייו למען עם ישראל. על חלק מהדרכים שבהם הוא חשב לעזור לעם ישראל אנו חלוקים עליו. אך הרצון שלו היה שיהיה טוב לעם ישראל. יש להבדיל מאוד בין אחד שכוונתו לרעת עם ישראל ובין אחד שכוונתו לטובה ורק טועה בכל מיני רעיונות איך להטיב שהתוצאה שלהם עלולה להביא למצב לא טוב. כי הרי הראשון הוא נגדנו, לרעתנו, והשני לטובתנו אלא שטעה.
אינני רוצה להתייחס למה שאמרו 'שופר', מעדיף אני להדגיש את החיוב ולא לשלול אחרים. ומבחינתנו, בכל אופן, עלינו להכיר לו טובה על כל המסירות שלו למענינו. יש לו זכות לא קטנה בהקמת מדינת ישראל ועל כך תודתנו והערכתנו הרבה אליו, הלוואי שגם אנו, בראש מעיינינו יהיה עם ישראל ומצבו ולא רק איך אנו דואגים רק לעצמנו לחיות טוב, כמו שהיה בראש מעייניו של הרצל, שכפי שזכור לי, הוא מת ממחלה בגלל הצער הגדול שהיה לו על כך שעם ישראל לא מצליח לעמוד על רגליו ולהקים מדינה משלו.

אחי, הדתיים אינם נגד הציונות, הדת איננה נגד הציונות. חלק מהציבור החרדי מתנגד לציונות, וגם ברובו לא מבחינה עקרונית אלא מחשש לבא במגע רב עם הציבור החילוני מחשש של פגיעה דתית. הציונות היא טובה וחיובית. היא עד לפני כמה שנים דחפה לבניית הארץ, ארץ ישראל הקדושה, ולקוממיות ישראל בארצם. זה דבר נפלא וחיובי. אמנם היו בעיות דתיות לא קטנות בתנועה הציונית החילונית. היא כתבה בזמנו את האימרה "הציונות אין לה דבר עם הדת", כלומר אין לה שום קשר לדת ואין לה עניין בקשר הזה. זה בהחלט דבר לא טוב, שתוצאותיו עוררו את כל ההתנגדות החריפה של הציבור החרדי, שסגר את דלתותיו בפני הציונות מחשש של פגיעה ומתוך אהבה גדולה לקדשי ישראל שבהחלט נפגעים מגישה זו של הציונות.
לעומתם היו כאלה, ובראשם הרב קוק, שאמר שאסור לדחות את הציונות לגמרי. צריך לעודד, לתמוך בכל כוחנו, ונסות לשפר ולקדש, תוך כדי זהירות שלא להפגע. זהו על רגל אחד תקציר של הגישות בעניין, אך ספרים שלמים, עמוקים ונפלאים נתחברו על כך [ספרי הרב קוק וכל ממשיכי דרכו הנפלאה והמאירה] וקשה להכניס הכל במשפט אחד.
למעשה, דיון זה היה יותר אקטואלי לפני שנים. כעת המציאות הולכת ומשנה את פניה. לצערנו, הציונות החילונית ברובה הולכת ומתפוררת. כבר אין אידיאליסטיות בבניית הארץ כפי שהיה פעם. [ואכן, כבר לפני למעלה משבעים שנה התריע הרב קוק את ראשי הציונות החילונית ואמר שאם לא יהיה לציוונת דבר עם הדת היא לא תאריך ימים. כי המנוע האדיר הדוחף קדימה בבנייה ובישוב הארץ הוא שם ה' אלוקי ישראל שדוחף אותנו מתוכנו לשוב אליו ולחדש ימינו כקדם בארצנו האהובה. ואם ישכחו אותו אז בסוף יגמר הדלק הדוחף, ולצערנו, עינינו רואות את צדקת דבריו].
ובפועל, היום הציונים בלב ונפש, אותם המזכירים את הציונים שלפני עשרות שנים, הם אותם שמחזיקים חזק בתורה ובארץ ישראל ['המכונים' הציבור "הדתי לאומי"], כי הכוח לאהבת ולהחזקת 'ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה', הוא רק מכוח תורתנו הקדושה, המאירה והנותנת כוח של חיים לפעול ולעשות באידיאלסטיות, באהבה, בעדינות, בנחישות, בגבורה ובענווה.

בהערכה רבה
ראובן, חברים מקשיבים