שאל את הרב

האם אנחנו חיילים בצבא ה'?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 08/07/01 17:58 יז בתמוז התשסא

שאלה

דיברתי עם מישהי חרדית והיא אמרה שאנחנו חיילים בצבאו של ה'.יש לזה המון השלכות ולדוגמא אחת מהם: אנחנו צריכים ללבוש "מדים" וללכת צנוע גם בבית ובלילה (ואי אפשר לדוגמא להגיד שמע ישראל שעל המיטה בפיג'מה שהיא מכנסיים וחולצה, או ללכת בבית עם מכנסיים) כל הגישה נשמעת מצד אחד מאד הגיונית (היא הסבירה את עניין החיילים בפירוט ולא על רגל אחת כמו שאני עושה) אבל מצד שני זה נשמע מאיים כזה.

בכל מקרה אותי זה בלבל ומכיון ששמעתי את זה מחרדית אני רוצה לשמוע תשובה מ"כיפה סרוגה".

תודה, צופית.

תשובה

צופית שלום!
את כותבת לנו שדיברת עם מישהי חרדית שאמרה לך שיהודי שיך לצבאות ה' ויש לזה המון השלכות, את אומרת שזה נשמע הגיוני אבל גם מאיים והיית רוצה לשמוע תשובה מ"כיפה סרוגה".
קודם כל יפה שיש בך נכונות לשמוע דברים גם מפי מי שאינה מוגדרת כ"כיפה סרוגה" ולהודות שיש הגיון בדבריה. כפי שאמר הרמב"ם צריך לקבל את האמת ממי שאמרה.
ובהתייחס לדברים עצמם: המונח צבאות ה' אולי לא מקובל בציבור המכונה דתי לאומי, אבל הרעיון ודאי משותף לכל מי שמגדיר את עצמו כשומר תורה ומצוות, יהודי נברא על מנת "לפעול עם אל", כלומר לקדש את שם ה' בעולם. יש לעם ישראל ככלל, ולכל יהודי כפרט, שליחות "לתקן עולם במלכות שדי" כפי שאנו אומרים כל יום בתפילה. אם יש ויכוח בין הציבור המכונה "חרדי" לבין הציבור המכונה "דתי לאומי" הוא לגבי הדרך שבה ראוי למלא את שליחותינו.
כלומר: ברור שתפקידנו למלא את רצון ה', השאלה היא מה ה' רוצה מאיתנו?
כאן קיים ויכוח השקפתי בינינו לבין הציבור החרדי בסוגיות כגון: היחס לתהליך העובר על עם ישראל בדורות האחרונים - האם זו גאולה או לא, הליכה לצבא, הכרה במוסדות המדינה וכו' . אך מלבד הויכוח על הדרך, גם אנחנו מאמינים שתפקידנו לעשות את רצון ה'.
האם זה קשה או מאיים?
זה די ברור שאחריות כל כך כבדה, שליחות כל כך חשובה "לתקן עולם…" יכולה להראות מאימת, אבל העול הזה הוא אתגר! הוא שליחות קדושה. וכאשר יודעים שהקושי מוביל אותנו למטרה נעלה, העול קל הרבה יותר. כפי שמשא של יהלומים רבים אינו כבד כל כך…

אבל, חשוב מאוד לבחון, בכל מקרה לגופו האם העול באמת קיים? כלומר האם המחשבה שדבר הוא אסור היא נכונה או שאין לה בסיס? צריך לבדוק מה אומרת ההלכה ולא לנהוג איסורים מיותרים. וכל שאלה הלכתית צריכה להתברר לאמיתה. לפי מכתבך נראה, שהמחשבה שאסור ללבוש מכנסיים אף פעם מרתיעה אותך, נראה לך שזה עול כבד מידי, ובכן כדאי לבחון את הדברים מנקודת ראות הלכתית. מדבריך מובן שנראה לך שבנקודה זו יש הבדל בין הציבור החרדי לציבור ה"דתי לאומי" אבל, בעצם אין כלל הבדל!
הויכוח בינו לבין הציבור החרדי נוגע בעיקר להלכות ציבור, כלומר לדברים שנוגעים לכלל האומה. זוהי מחלוקת השקפתית ואין לה כמעט השלכות להלכות שנוגעות לפרט. לא צריך להיות הבדל בינינו לבין הציבור החרדי בהקפדה על צניעות, ואם קיים הבדל כזה, אם נראה שאנו מקפידים פחות, הוא נובע מחולשתינו ולא חלילה מעמדה עקרונית של רבני הציבור הדתי לאומי. הרב צבי יהודה נהג לומר שבענייני צניעות אנחנו "נטורי קרתא" (קהילה ירושלמית חרדית מאד). ולכן, לשאלתך יכול לענות כל רב, ללא הבדל אם הוא משתייך לציבור זה או אחר.

ניתן כאן תשובה הלכתית קצרה, ולהעמקה נוספת תוכלי לשאול רב או לעיין במה שכתב הרב אבינר בחוברת בנושא צניעות הנקראת " צניף טהור".
בהתייחס לעניין לבישת מכנסיים לבת,
בהסתמך על פוסקים שמקובלים על רוב עולם התורה הדתי והחרדי כותב הרב אבינר שמותר ללבוש מכנסי התעמלות בשיעור לנשים בלבד באולם סגור וכן שמותר ללבוש מכנסי פיג'מה, בתנאי שהם צנועים. הרב אבינר מציין גם שיש אוסרים זאת. משמע, שיש מקום להחמיר כאן ואותה בחורה שנוהגת שלא ללבוש מכנסים כלל – תבוא עליה הברכה, וודאי יש כאן מעלה, אבל, מי שלא הגיעה למעלה זו וכן לובשת מכנסי פיג'מה-יש לה על מי לסמוך.
מכל מקום , בעניין זה אין הבדל בין בחורה דתית לאומית לבחורה חרדית, ההלכה היא אותה הלכה! ( והערה קטנה לגבי המשל של החיילים והמדים: גם חיילים כשאינם בכוננות הולכים לשון בפיג'מה..)
ולעניין קריאת שמע במצב כזה: לגבר אסור לגבר לברך או להתפלל מול אשה לא צנועה אבל לאישה מותר לברך ולהתפלל גם כשהיא אינה לבושה בצניעות:
"טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו, אסור לקרות ק"ש כנגדה. .. רק שבעצמה יכולה לקרות אע"פ שהיא ערומה….( שולחן ערוך אורח חיים סימן עה סעיף א).

יהי רצון שנזכה לפעול ע ם אל
כאיש אחד בלב אחד
מכל הזרמים והמפלגות
רויטל, חברים מקשיבים

כתבות נוספות